ליקוטי מוהר"ן, תנינא ע:א

כָּל מִי שֶׁגָּדוֹל יוֹתֵר, צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מְבֻקָּשׁוֹ בְּרִחוּק מָקוֹם יוֹתֵר.

כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין, שֶׁהַצּוֹמֵחַ חִיּוּתוֹ וּמְבֻקָּשׁוֹ סָמוּךְ לוֹ מִיָּד, כִּי הוּא צוֹמֵחַ מִן הָאָרֶץ בְּסָמוּךְ לוֹ מַמָּשׁ, וּבְהֵמָה מְבֻקָּשָׁהּ סָמוּךְ לָהּ גַם־כֵּן עַל הָאָרֶץ, אַךְ הוּא בְּרִחוּק יוֹתֵר קְצַת מִן הַצּוֹמֵחַ, כִּי הַבְּהֵמָה גְּדוֹלָה בְּמַּעֲלָה מִן הַצּוֹמֵחַ. אֲבָל בֶּן־אָדָם צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מְבֻקָּשׁוֹ בְּרִחוּק יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִן הַבְּהֵמָה.

וְעַל־כֵּן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהָיָה גָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד, הָיָה צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מְבֻקָּשׁוֹ בְּרִחוּק מָקוֹם בְּיוֹתֵר, וְעַל־כֵּן הֻצְרַךְ לְבַקֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה מִמִּדְיָן, כִּי מְבֻקָּשׁוֹ הָיָה רָחוֹק מֵחֲמַת גְּדֻלָּתוֹ: