ליקוטי מוהר"ן, תנינא ז:יז

עוֹד יֵשׁ בָּזֶה דְבָרִים נֶעְלָמִים הַרְבֵּה, וְלֹא בֵּאֵר רַק קְצָת, קְצָת רָאשֵׁי־פְרָקִים.

כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה עָנָו (במדבר יב), וַעֲנָוָה גְּדוֹלָה מִכֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע"ז כ:).

וְיֵשׁ עוֹד צֵרוּף שֶׁל חֲנֻכָּה, שֶׁהוּא מְרֻמָּז בַּפָּסוּק (דברים ל״ד:ט׳): וִיהוֹשֻעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו, בְּסוֹפֵי־תֵבוֹת יֵשׁ צֵרוּף חֲנוּכָּה, כִּי בְּזֶה הַפָּסוּק מְרֻמָּז כָּל הַבְּחִינוֹת שֶׁל הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל : "מָלֵא" זֶה בְּחִינַת: וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ, הַמְבֹאָר לְעֵיל, וְכֵן "רוּחַ חָכְמָה" – כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה יָדָיו וְכוּ', כָּל זֶה מְבֹאָר לְעֵיל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל.

גַּם בְּעִנְיַן הַיִּרְאָה; כִּי יֵשׁ חָמֵשׁ גְּבוּרוֹת שֶׁהֵם חָמֵשׁ אֵימוֹת, שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת עז:), וְיֵשׁ אֶלֶף וְת"ה (ארבע מאות וחמש) גְּבוּרָאָן, הַמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (נשא דף קלז:), שֶׁנִּכְלָלִים הַגְּבוּרוֹת זֶה בָּזֶה עַד אֶלֶף וְת"ה.

וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים לֹא בֵּאֵר כְּלָל, כִּי אֵלּוּ הַדְּבָרִים נֶאֶמְרוּ וְכוּ':