ליקוטי מוהר"ן, תנינא ז:טו

וְזֶה: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְכוּ'.

שְׁנָתַיִם יָמִים – זֶה בְּחִינַת תְּקוּפוֹת הַיָּמִים, תְּקוּפוֹת הַשָּׁנִים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן; שֶׁשָּׁם סֵדֶר הַזְּמַנִּים הוּא בְּחִינַת מַקִּיפִים כַּנַּ"ל, שֶׁהֵם כָּל הַתַּעֲנוּגִים וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל.

וּפַרְעֹה זֶה בְּחִינַת יוֹבֵל, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (ויגש דף ר"י:), דְּכָל נְהוֹרִין אִתְפָּרְעִין וְאִתְגַּלְיָן מִנַּהּ: (וְהַשְׁאָר לֹא בֵּאֵר)