ליקוטי מוהר"ן, תנינא נג:א

גֹּדֶל יִקְרַת הַמַּחֲשָׁבָה נוֹדַע לִי עַתָּה. כִּי הַמַּחֲשָׁבָה יְקָרָה מְאֹד מְאֹד, שֶׁנַּעֲשֶׂה מִמֶּנָּה דְּבָרִים שְׁלֵמִים מַמָּשׁ, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קִיּוּם כָּל הַיָּמִים שֶׁיִּתְקַיְּמוּ הָעוֹלָמוֹת, כָּל זְמַן אֲשֶׁר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ' וְכוּ'.

וְחָכְמָה יָקָר יוֹתֵר, כִּי מַחֲשָׁבָה הוּא שֶׁעוֹלָה עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ לְבַד, וְחָכְמָה הוּא שֶׁבּוֹנֶה בְּחָכְמָתוֹ בִּנְיָנִים בְּשִׂכְלוֹ, וְהוּא יָקָר מְאֹד,

וְעִקָּר הַדָּבָר – שֶׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת. וַאֲפִלּוּ פְּשָׁט שֶׁמְּחַדְּשִׁין, הוּא גַם־כֵּן דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד, וְצָרִיךְ גַּם־כֵּן שֶׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת. וְגַם לְהֵפֶךְ, כְּשֶׁהוּא בְּלֹא אֱמֶת, נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה גַם־כֵּן דְּבָרִים לְהֵפֶךְ: