ליקוטי מוהר"ן, תנינא לט:ב

הַשֵּׁשֶׁת יָמִים הֵם הַהַתְחָלָה, שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הַכֹּל, וְשַׁבָּת הוּא הַסּוֹף וְהַתַּכְלִית וְכוּ'. וּבְוַדַּאי יֵשׁ חִלּוּק בֵּין הַבְּרִיּוֹת, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ חִלּוּק בֵּין מַה שֶּׁנִּבְרָא קֹדֶם וּבֵין מַה שֶּׁנִּבְרָא בַּשִּׁשִּׁי, שֶׁהוּא סָמוּךְ יוֹתֵר לְשַׁבָּת. וְאִיתָא בִּסְפָרִים, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ (שמות לא), שֶׁגַּם הַשֵּׁשֶׁת יָמִים בְּעַצְמָן נִבְרְאוּ, וְהֵם בְּסוֹד עֲגֻלָּה אֶל הַנְּקֻדָּה פְּנִימִיוּת, שֶׁהִיא שַׁבָּת (זוהר ויקהל רד), אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ חִלּוּקִים: