ליקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות נדרים ד:ד

וְזֶה נְדָרִים סְיָג לִפְרִישׁוּת, סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה שֶׁסְּמָכָן הַתַּנָּא יַחַד. כִּי הַנְּדָרִים הֵם בִּבְחִינַת מַקִּיפִים הַנַּ"ל שֶׁזּוֹכֶה אֲלֵיהֶם הֶחָכָם הָאֱמֶת הַמֵּאִיר בְּבֵן וְתַלְמִיד כַּנַּ"ל, אֲשֶׁר מִי שֶׁזּוֹכֶה לְאֵלּוּ הַמַּקִּיפִים צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְּחִינַת שְׁתִיקָה, בְּחִינַת סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְעַל-כֵּן סְמָכָן הַתַּנָּא יַחַד, כִּי הֵם בְּחִינָה אַחַת, כִּי הַנְּדָרִים הֵם בְּחִינָה מַקִּיפִים הַנַּ"ל שֶׁשָּׁם צְרִיכִין שְׁתִיקָה בְּחִינָה סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה כַּנַּ"ל. וּבִשְׁבִיל זֶה בְּעַצְמוֹ הַנְּדָרִים הֵם סְיָג לִפְרִישׁוּת וְכֵן שְׁבוּעוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קיט), נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שָׁרֵי לֵהּ לֶאֱנָשׁ לְמִינְדָּר לְזֵרוּזֵי נַפְשֵׁהּ וְכוּ'. כִּי הַנְּדָרִים וּשְׁבוּעוֹת הֵם בִּבְחִינַת מַקִּיפִים וּבְחִינָה כֹּל הַנַּ"ל שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁרְשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מוֹצִיאִין יִשְׂרָאֵל מֵהָעֲוֹנוֹת וּמְשִׁיבִין אוֹתָם אֶל הַתּוֹרָה. וְעַל-כֵּן הֵם סְיָג לִפְרִישׁוּת, כִּי עַל יָדָם מַפְרִישִׁין אֶת הָאָדָם מִתַּאֲוֹת וַעֲבֵרוֹת מֵחֲמַת שֶׁעַל יָדָם מְאִירִין הַדַּעַת בְּיִשְׂרָאֵל בִּבְחִינַת הֶאָרַת בֵּן וְתַלְמִיד. שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַפְרִישִׁין אוֹתָן מִתַּאֲוֹת וַעֲבֵרוֹת וּמְשִׁיבִין אוֹתָם אֶל הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל: