ליקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות שחיטה ה:יא

וּבִשְׁבִיל זֶה אָסוּר חֲלָדָה בִּשְׁחִיטָה, כִּי עִקַּר הַשְּׁחִיטָה הוּא לְהַעֲלוֹת מֵחַי לִמְדַבֵּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְגַלּוֹת הַהַעֲלָמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַכְנָעַת הַחֻלְדָּה, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַהַעֲלָמָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי אֲסוּרָה הַחֲלָדָה בִּשְׁחִיטָה. כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַשְּׁחִיטָה הוּא עַל-יְדֵי הַתַּלְמִיד חָכָם שֶׁמִּמֶּנּוּ מַמְשִׁיכִין שְׁלֵמוּת הַסַּכִּין, שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּתוֹ נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַסְּפָרִים שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיכִין הַהַמְתָּקָה מִבְּחִינַת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים וְכַנַּ"ל, שֶׁכָּל זֶה הוּא הֵפֶךְ הַחֻלְדָּה וְהַהַעֲלָמָה וְכַנַּ"ל: