ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות פורים ה:טו

וְזֶה בְּחִינַת וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְהַמֶּלֶךְ עַיִן רָעָה עַל זֶה, הַיְנוּ, כִּי הֶרְאוּ שֶׁהֵם עַכְשָׁיו בִּבְחִינַת טוֹב עַיִן וְאֵין לָהֶם שׁוּם תַּאֲוַת מָמוֹן כְּלָל, שֶׁהוּא בְּחִינַת רַע עַיִן, שֶׁכָּל אֶחָד מִתְקַנֵּא בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ, אֲבָל הֵם יָצְאוּ מִתַּאֲוָה זוֹ וְאֵין לָהֶם שׁוּם עַיִן רַע בְּמָמוֹן כְּלָל. וְאֵין נוֹתְנִין עֵינֵיהֶם אֲפִלּוּ בְּמָמוֹן שֶׁל הַבִּזָּה, כִּי זָכוּ עַל-יְדֵי מָרְדְּכַי לִבְחִינַת טוֹב עַיִן. וְעַל-כֵּן הִכְנִיעוּ אֶת הָרַע עַיִן עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לְהַמֶּלֶךְ רַע עַיִן, כִּי הֵם הִכְנִיעוּ אֶת הָרַע עַיִן כַּנַּ"ל: