ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות נטילת ידים שחרית ד:א

עַל-פִּי הַתּוֹרָה "וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת" בְּסִימָן ס"ה, עַיֵּן שָׁם כָּל הַתּוֹרָה הֵיטֵב וְהַכְּלָל, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד, שֶׁשָּׁם מִתְבַּטְּלִין כָּל הַיִּסּוּרִים וְכָל הַצָּרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי הַכֹּל לְטוֹבָה, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית הַזֶּה כִּי אִם בִּסְתִימוּ דְּעֵינִין מֵחֵיזוּ דְּהָאי עָלְמָא לְגַמְרֵי וְכוּ' וְעַל-כֵּן מוּטְבָּע בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִין גְּדוֹלִים ח"ו, הוּא סוֹתֵם וְעוֹצֵם עֵינָיו בְּחָזְקָה מְאֹד וְכוּ' כְּדֵי לִבְרֹחַ אֶל הַתַּכְלִית וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב אַךְ אַחַר כָּךְ כְּשֶׁשָּׁב מֵהַבִּטּוּל חוֹזְרִים וּמִתְגַּבְּרִים הַיִּסּוּרִים בְּיוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה. כְּמוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁנִּלְחָמִים זֶה עִם זֶה שֶׁכְּשֶׁאֶחָד רוֹאֶה וְכוּ' אַךְ אַחַר כָּךְ מְקָרְרִין וּמִתְבַּטְּלִין הַיִּסּוּרִים עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁשּׁוֹאֲבִין עַל-יְדֵי הַיִּסּוּרִים, עַל-יְדֵי שֶׁנִּתְבַּטֵּל אֶל הַתַּכְלִית, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מֵאִיר הַזְּרִיחָה שֶׁל הרשימו לְתוֹךְ הַמֹּחִין וּמְקַבֵּל תּוֹרָה עַל-יְדֵי הַשִֹּמְחָה, שֶׁהוּא כְּלִי לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְכַבִּין צִמְּאוֹן הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת יִסּוּרִים, בִּבְחִינַת (ישעיהו נ״ה:א׳) הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה בַּאֵר הֵיטֵב. וְאָז יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי וְלַעֲשׂוֹת אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה וְכוּ' וכוּ', עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב: