ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות השכמת הבוקר ה:ז

וְזֶה בְּחִינַת יָארצַייט, שֶׁהוּא הַיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, שֶׁאוֹמְרִים אָז קַדִּישׁ (יורה דעה סימן שעו, סעיף ד ברמ״א), וּמִתְעַנִּין בּוֹ (ארח חיים סימן תקסח, סעיף ח).

כִּי אָז עוֹסְקִין הַבָּנִים לְתַקֵּן וּלְהַעֲלוֹת נֶפֶשׁ אֲבִיהֶם וְאִמָּם שֶׁמֵּתוּ, וְהַמִּיתָה הִיא בְּחִינַת שֵׁנָה, וּכְשֶׁמְּתַקְּנִים וּמַעֲלִין אוֹתָם – זֶה בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, בְּחִינַת (דניאל יב, ב): ״וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ״, בְּחִינַת: ״וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר״.

וְעַל־כֵּן בִּרְכַּת ״מְחַיֵּה הַמֵּתִים״ מַתְחִילִין: ״אַתָּה גִבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי״, כִּי עִקַּר תְּחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁהוּא בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הוּא עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין הַנַּ״ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ״אַתָּה גִּבּוֹר״, וְכוּ׳. [ְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (הלכות יום טוב הלכה ג׳ אות ג; ועבודת אלילים הלכה א׳ אוֹת ז), שֶׁבְּכָל הַתְּפִלּוֹת צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ כֹּחַ הַתְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין הַנַּ״ל, שֶׁהוּא בִּרְכַּת ״אַתָּה גִבּוֹר וְכוּ׳״].

וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים אָז קַדִּישׁ, כִּי קַדִּישׁ הוּא שֶׁבַח נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד, כַּמּוּבָא, ״כִּי תָּבַר כָּל גְזִיזִין דְפַּרְזְלָא וְכוּ׳״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תרומה קכט:). כִּי הַקַּדִּישׁ נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַשִּׁיר שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד, וְעַל־כֵּן מַתְחִילִין בּוֹ: ״בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵיהּ״, הַיְנוּ בְּחִינַת אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁבָּרָא הָעוֹלָם כִּרְצוֹנוֹ.

וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁל לֶעָתִיד, שֶׁאָז יְגַלֶּה מַלְכוּתוֹ לְעֵין כֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זכריה יד, ט): ״וְהָיָה ה׳ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא וְכוּ׳״.

וְזֶהוּ ״אָמֵן יְהֵא שְמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְכוּ׳, לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא״, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת הַשִּׁיר שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד הַנַּ״ל, שֶׁהוּא לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא וְכוּ׳.

וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים הַבָּנִים הַשֶּׁבַח הַנּוֹרָא הַזֶּה בִּשְׁבִיל נֶפֶשׁ אֲבִיהֶם וְאִמָּם – לְהַעֲלוֹתָם וּלְתַקְּנָם, כִּי עִקַּר תִּקּוּנָם הוּא בִּבְחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים, חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה נִתְעוֹרֵר עַל־יְדֵי שֶׁבַח הַנּוֹרָא שֶׁל הַקַּדִּישׁ, שֶׁהוּא שִׁיר הַנַּ״ל שֶׁל לֶעָתִיד, שֶׁהוּא הָאֹשֶׁר הַמְקֻוֶּה, כִּי אָז יַכִּירוּ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ וְיֵדְעוּ מַה שֶּׁפָּעֲלוּ יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים וְהַצַּדִּיקִים בַּעֲבוֹדָתָם, אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה לָזֶה.