ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות השכמת הבוקר ד:ט

וְעַל־כֵּן אָסוּר לְקַנֵּחַ בְּיָמִין מִפְּנֵי שֶׁקּוֹשֵׁר בָּהּ תְּפִלִּין (שלחן ערוך סימן ג׳, סעיף י׳).

כִּי חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, שֶׁעַל יָדָם נִמְשָׁכִין כְּפִירוֹת הֵם נִקְרָאִים ״קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם״ (ישעיה כח, ח), כִּי הַמַּאֲכָל מְחַיֶּה אֶת הָאָדָם וְעַל־יְדֵי־זֶה מֵאִיר פָּנָיו, כְּשֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (רות ג, ז): וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר (לקוטי מוהר״ן חלק א׳ סימן יט).

וְעִקַּר הַחִיּוּת בְּחִינַת הֶאָרַת פָּנִים שֶׁמְקַבְּלִים עַל־יְדֵי הַמַּאֲכָל הוּא עַל־יְדֵי רוּחָנִיּוּת הַמַּאֲכָל, שֶׁהוּא הַטּוֹב שֶׁבַּמַאֲכָל, שֶׁרַק זֶה מְחַיֶּה אֶת הָאָדָם, בִּבְחִינַת (דברים ח, ג): ״כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִּי ה׳ יִחְיֶה הָאָדָם״. אֲבָל גַּשְׁמִיּוּת הַמַּאֲכָל שֶׁנֶּאֱחַז בּוֹ הָרַע – נַעֲשֶׂה פְּסלֶֹת גָּמוּר וְנִדְחֶה לַחוּץ, כִּי הוּא בְּחִינַת חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת – כְּפִירוּת, שֶׁהֵם ״קִיא צוֹאָה״, כַּנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן (ברכות טו.): ״הָרוֹצֶה לְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה״ – שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ״ל, הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת כַּנַּ״ל, ״יְפַנֶּה וְיִטֹּל יָדָיו וְכוּ׳״. ״יְפַנֶּה״ – לִדְחוֹת הַמּוֹתָרוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת כַּנַּ״ל. וְאַחַר־כָּךְ ״יִטֹּל יָדָיו״ בְּמֵימֵי הַחֶסֶד, לְהַמְשִׁיךְ הַחֶסֶד הַנַּ״ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה חוֹתְכִין הַמַּלְכוּת וּמְטַהֲרִין אוֹתָהּ מֵהֶם, (ועין מזה בהלכות סוטה הנכללת בהלכות גטין הלכה ד׳).

וְאַחַר־כָּךְ יַנִּיחַ תְּפִלִּין וְיִקְרָא קְרִיאַת־שְׁמַע וְיִתְפַּלֵּל – כִּי כָל זֶה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּנֵי הַתְּפִלָּה שֶׁבְּשַׁחֲרִית, שֶׁכָּל הַתִּקּוּנִים, שֶׁהֵם: הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, וִיפַנֶּה, וְיִטֹּל יָדָיו, וְצִיצִית, וּתְפִלִּין, וּקְרִיאַת שְׁמַע, וּתְפִלָּה – הַכֹּל בִּשְׁבִיל עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת, כַּיָּדוּעַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ״ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ״אַבְרָהָם תִּקֵּן שַׁחֲרִית״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל (אות ו).

וְעַל־כֵּן אֵין מְקַנְּחִין בְּיָמִין מִפְּנֵי שֶׁקּוֹשֵׁר בָּהּ תְּפִלִּין, שֶׁהֵם אוֹר הַפָּנִים, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַחִיּוּת שֶׁל הַמַּלְכוּת שֶׁעוֹלָה וְנִטְהֶרֶת מֵהֶם כַּנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן אָסוּר לְפַנּוֹת מִזְרָח וּמַעֲרָב (ארח חיים סימן ג׳, סעיף ה׳), מֵחֲמַת שֶׁהוּא נֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם שֶׁשָּׁם הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם עִקַּר אוֹר הַפָּנִים, וְכַנַּ״ל.