ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות השכמת הבוקר ד:ג

וְזֶה בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה.

כִּי עִקַּר הַשֵּׁנָה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁזֹּאת הַבְּחִינָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת – הַשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן הַנַּ״ל, הִיא סְמוּכָה לַחִיצוֹנִים, כִּי הִיא מַדְרֵגָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, כַּיָּדוּעַ, עַל־כֵּן לִפְעָמִים הִיא נוֹפֶלֶת אֲלֵיהֶם כַּנַּ״ל, דְּהַיְנוּ שֶׁנּוֹפֶלֶת לְתוֹךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַמְשִׁיךְ זֶה הַשֵּׂכֶל אֲלֵיהֶם, לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי־זֶה הַשֵּׂכֶל בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁלָּהֶם וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. וַאֲזַי צְרִיכִין שֵׁנָה.

הַיְנוּ כָּל זְמַן שֶׁיְּכוֹלִין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם זֶה הַשֵּׂכֶל בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁיּוּכַל לְסַבֵּב עַל יָדוֹ לָבאֹ לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, הוּא מִצְוָה גְּדוֹלָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִמּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁיּוּכַל – כָּל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ.

אֲבָל כְּשֶׁהַשֵּׂכֶל מַתְחִיל לִפּוֹל, וּמִתְגַּבְּרִים עָלָיו בִּלְבּוּלִים, שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינָה הַנַּ״ל, שֶׁבְּחִינַת הַחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁהֵם הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת רוֹצִים לְהִתְגַּבֵּר לְהַמְשִׁיךְ זֶה הַשֵּׂכֶל אֲלֵיהֶם, אָז צְרִיכִים לִישַׁן, שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, דְּהַיְנוּ לְסַלֵּק דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי, וּמִשָּׁם עִקַּר בְּחִינַת הַשֵּׁנָה.

וְעַל־כֵּן בִּשְׁעַת שֵׁנָה, הַנְּשָׁמָה, שֶׁהִיא הַשֵּׂכֶל, בָּאָה בְּתוֹךְ אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איכה ג, כג): ״חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ״, כִּי אָז צְרִיכִים לְסַלֵּק הַשֵּׂכֶל לְגַמְרֵי וְלִסְמֹךְ רַק עַל אֱמוּנָה לְבַד.

וְעַל־כֵּן בִּשְׁעַת שֵׁנָה – סִטְרָא דְמוֹתָא שַׁלִּיט, כַּמּוּבָא בַּזֹהַר הַקָּדוֹשׁ (במדבר קיט.). כִּי אָז מִסְתַּלֵּק הַחַיִּים שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הַפָּנִים, וּמִתְגַּבְּרִים בְּחִינַת הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁהֵם סִטְרָא דְמוֹתָא. וְאָז עִקַּר הַקִּיּוּם עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, עַל־יְדֵי שֶׁקּוֹרִין קְרִיאַת־שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה בְּכַוָּנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה.

כִּי בְּעֵת שֶׁחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל כָּל מִינֵי בִּלְבּוּלִים שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְזָרִים וְהִרְהוּרִים וְרַעְיוֹנִים רָעִים, שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, שֶׁהֵם חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, כְּשֶׁהֵם מַתְחִילִים לְהִתְגַּבֵּר עַל הַשֵּׂכֶל, אֲזַי צְרִיכִין לְסַלֵּק הַדַּעַת לְגַמְרֵי וְלִסְמֹךְ עַל אֱמוּנָה. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֵׁנָה, שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, שֶׁאָז בָּאָה הַנְּשָׁמָה בְּתוֹךְ אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר (לקוטי מוהר״ן חלק א׳ סימן לה).

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהַשֵּׁנָה הִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה, אֲבָל צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר שֶׁלֹּא יִישַׁן יוֹתֵר מִדַּאי, וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר – לְשַׁבֵּר הַשֵּׁנָה, וְלַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, כְּדֵי לַחְתּוֹךְ וּלְהַעֲלוֹת אֶת הַמַּלְכוּת חָכְמָה תַּתָּאָה מֵהֶם, כְּדֵי לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי־זֶה לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת כַּנַּ״ל.

וְזֶה (הַגָּ״ה): ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד״ – שֶׁיִּזְכֶּה לְהַכִּיר אֶת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּשִּׂיג אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיְּשַׁוֶּה אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ לְנֶגְדּוֹ תָמִיד, וְלֹא יִשְׁכַּח אוֹתוֹ כְּרֶגַע.