ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות השכמת הבוקר ג:א

יִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר, שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר (שלחן ערוך ארח חיים סימן א׳).

עַל פִּי הַתּוֹרָה ״וַיַּסֵּב אֱלֹהִים״, עַיֵּן שָׁם (בלקוטי מוהר״ן חלק א׳ סימן סב).

מְבֹאָר שָׁם, שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בֵּין הַקֻּשְׁיוֹת, כִּי יֵשׁ קֻשְׁיָא, שֶׁיָּכוֹל הָאָדָם לְהָבִין תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיָא זוֹ – עלַ זהֶ נאֱֶמַר (אָבות פרק ב): ״וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב וְכוּ׳״. כִּי הָאֱמֶת מַה שֶׁהִגְבִּיל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ לַשֵּׁכֶל הָאֱנוֹשִׁי שֶׁיּוּכַל לְהָבִין – הוּא מִצְוָה גְּדוֹלָה לְחַדֵּד הַשֵּׁכֶל לְהָבִין הַדָּבָר עַל בּוּרְיוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לָאֶפִּיקוֹרוֹס״.

אֲבָל יֵשׁ קֻשְׁיָא שֶׁאֵינוֹ בְּאֶפְשָׁרִי לַשֵּכֶׂל הָאֱנוֹשִׁי לְהָבִין תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיָא כָּזוֹ, רַק לֶעָתִיד לָבאֹ יִתְגַּלֶּה הַתֵּרוּץ – אָסוּר לָאָדָם לְעַיֵּן בָּהֶם, וְכָל מִי שֶׁסּוֹמֵךְ עַל שִׂכְלוֹ וּמְעַיֵּן בָּהּ, עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי ב, יט): ״כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן״, כִּי עַל קֻשְׁיָא כָּזוֹ אָסוּר לִסְמֹךְ עַל שִׂכְלוֹ, רַק לְהַעֲמִיד עַל אֱמוּנָה.

וַאֲפִלּוּ אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם תְּשׁוּבָה, לִפְעָמִים נִסְתְּמוּ שְׁבִילֵי הַשֵּׂכֶל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב, וְנִזְרְקָה בּוֹ אֶפִּיקוֹרְסוּת וְכוּ׳. וְזֹאת הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הִיא לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ יָכוֹל לְהָבִין בֵּין רַב למִעְָט.

כִּי צָרִיךְ לַעֲבֹד אֶת ה׳ בִּשְׁנֵי יְצָרִין וְכוּ׳, וּבֶאֱמֶת אִם הָיָה יוֹדֵעַ הָאָדָם יְדִיעָה בְּלֵב שָׁלֵם שֶׁ״מְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״ (ישעיה ו, ג), וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וְשׁוֹמֵעַ הַתְּפִלָּה וַדַּאי הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל, וְהָיָה מְדַקְדֵּק מְאֹד לְכַוֵּן אֶת דְּבָרָיו. וּבִשְׁבִיל שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ זֹאת יְדִיעָה בְּלֵב שָׁלֵם, בִּשְׁבִיל זֶה אֵינוֹ מִתְלַהֵב כָּל־כָּךְ וְאֵינוֹ מְדַקְדֵּק כָּל־כָּךְ וְכוּ׳.

וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵהַסְתָּרַת הַיְדִיעָה, מִבְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, בְּחִינַת (הושע י, ב): ״חָלַק לִבָּם״, בְּחִינַת הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁבָּאִין עַל־יְדֵי שֶׁנִּסְתְּמוּ שְׁבִילֵי הַשֵּׁכֶל עַד שֶּׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב עַל אֶפִּיקוֹרְסִית שֶׁבְּלִבּוֹ.

וְהַתִּקּוּן לְזֶה הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבַּלֵּב הוּא לִלְמֹד פּוֹסֵק, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְשָׁלוֹם וְכוּ׳, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לְבַטֵּל הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁבְּלִבּוֹ, וְזוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל בְּלֵב שָׁלֵם, בִּבְחִינַת: ״בְּכָל לְבָבְךָ״ (דברים ו, ה) – ״בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ״ (ברכות נד.). וְזֶהוּ (תהלים קיט, ז): ״אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ וְכוּ׳״, עַיֵּן שָׁם.

אֲבָל הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם תֵּרוּץ – אָסוּר לְעַיֵּן בָּהֶם, רַק לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה.

וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת – יוּכַל לִהְיוֹת עַל־יְדֵי אֲכִילָתוֹ יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ וְכוּ׳. כִּי הַבֵּרוּר שֶׁל הַמַּאֲכָלִים הוּא עַל־יְדֵי אֱמוּנָה וְכוּ׳.

וְעִקַּר שְׁלֵמוּת וְקִשּׁוּטֵי אֱמוּנָה הַיְנוּ לְקָרֵב דַּוְקָא הַמְרֻחָקִים וְכוּ׳. וְלָזֶה צְרִיכִין לְהַעֲלוֹת נִיצוֹצֵי הַדִּבּוּר, וְאָז הוֹפֵךְ אֶת עַצְמוֹ הַדִּבּוּר וּמְלַקֵּט שְׁאֵרֵי נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה מִן הַקְּלִפּוֹת וְכוּ׳.

וּלְהַעֲלוֹת נִצּוֹצֵי הַדִּבּוּר צָרִיךְ לְתַעֲנִית וְכוּ׳, כִּי עַל־יְדֵי תַּאֲוַת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, שֶׁהֵם רָאשֵׁי הַתַּאֲווֹת, כְּשֶׁמִּתְגַּבְּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, הֵם מַמְשִׁיכִין אֶת הַדִּבּוּר לְגָלוּת מִצְרַיִם וְכוּ׳, וְאָז צְרִיכִין לְדַבֵּק אֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלֹּא יִינְקוּ, וּדְבֵקוּת אֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה הוּא עַל־יְדֵי הַתַּעֲנִית וְכוּ׳.

גַּם כִּי עִקַּר כָּל הַדְּבָרִים הֵן הַהַתְחָלָה, כִּי כָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת וְכוּ׳ וְכוּ׳.

וְאָז כְּשֶׁנִּתְדַּבְּקִין אֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַקְּלִפּוֹת לִכָּנֵס לְשָׁם וְלִינקֹ, וְאָז נִתְגַּלִין הַפָּנִים שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה וְכוּ׳, כְּדֵי לְהוֹצִיא בִּלְעָם מִפִּיהֶם וְכוּ׳, וְאָז פּוֹנִים כָּל הָרְחוֹקִים לְאֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל, בִּבְחִינַת (צפניה ג, ט): ״אָז אֶהֱפֹךְ אֶל כָּל הָעַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה״, ״אֶהֱפֹךְ״ דַּיְקָא, שֶׁהַשָּׁפָה בְּרוּרָה, בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁנִּתְבָּרֵר מִבֵּינֵיהֶם, הוּא הוֹפֵךְ פָּנָיו אֶל הָעַמִּים כְּדֵי לְלַקֵּט מֵהֶם שְׁאֵרֵי נִצּוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה, וְאָז נִתְקַיֵּם: ״לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה׳ וְכוּ׳״, וְזֶהוּ בְּחִינַת קִשּׁוּטֵי הָאֱמוּנָה כַּנַּ״ל.

וְזֶהוּ ״עוּלֵימְתָּא שַׁפִּירְתָא דְּלֵית לָהּ עֵינִין וְכוּ׳, נַפְקַת בְּצַפְרָא וְאִתְכַּסְיָא בִּימָמָא״ (זהר משפטים צה:). כִּי הָאֱמוּנָה מִתְחַדֶּשֶׁת אֵצֶל הָאָדָם בְּכָל בֹּקֶר, בִּבְחִינַת (איכה ג, כג): ״חדֲשִָׁים לבַּקְ רִָים רַבּהָ אֱמוּנָתֶךָ״, ״וּמִתְכַסְּיָא בִּימָמָא״ – מֵחֲמַת טִרְדַת עִסְקֵי הָעוֹלָם נִתְכַּסָּה הָאֱמוּנָה וְכוּ׳.

וַאֲזַי הָאֱמוּנָה הִיא מַמְלֶצֶת עַל הָרְחוֹקִים לִפְנֵי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּקָרֵב אוֹתָם וְכוּ׳.

וזְֶהוּ (בראשית מד, יח): ״וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה״ – ״דָּא תִּקְרֻבְתָּא דְּמַלְכָּא בְּמַלְכָּא וְכוּ׳״ (זהר ויגש רו.). ״כִּי כָּמוֹךָ כְּפַרְעֹה״.

מַה פַּרְעֹה גּוֹזֵר וְאֵינוֹ מְקַיֵּם וְכוּ׳, אַף אַתָּה גּוֹזֵר וְאֵינְךָ מְקַיֵּם (בראשית רבה צג, ו), כִּי הַצַּדִּיק מְבַטֵּל וְכוּ׳, עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב.