ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות השכמת הבוקר א:יב

וְזֶה בְּחִינַת אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת.

פָּרָשַׁת שְׁקָלִים – בְּחִינַת צְדָקָה, כִּי צְדָקָה זֶה בְּחִינַת (מיכה ז, כ) ״חֶסֶד לְאַבְרָהָם״, שֶׁעָשָׂה צְדָקָה וָחֶסֶד עִם כָּל הָעוֹלָם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לִמְצֹא הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת כַּנַּ״ל.

וזְֶה בְּחִינַת (ישעיה מא, ב): ״צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ״, שֶׁעַל־יְדֵי צְדָקָה יְכוֹלִין לִקְרֹא אֶת הַטּוֹב שֶׁנּוֹפֵל בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, בִּבְחִינַת רַגְלִין, בִּבְחִינַת (רות ג, ז): ״וַתְּגַל מַרְגְּלוֹתָיו וַתִּשְׁכָּב״. וְכֵן מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ״ל בְּמָקוֹם אַחֵר (לקוטי מוהר״ן חלק א׳ סימן יז): שֶׁעַל־יְדֵי צְדָקָה מְעוֹרְרִין הַטּוֹב שֶׁנֶּעֱלָם וְנִסְתָּר בִּמְקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ.

וְזֶה בְּחִינַת שְׁקָלִים שֶׁל נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, כִּי הַמִּשְׁכָּן נִבְנָה מִבְּחִינַת הַטּוֹב שֶׁנִּתְלַקֵּט וְכוּ׳, כַּנַּ״ל.

וְאַחַר־כָּךְ קוֹרִין פָּרָשַׁת זָכוֹר, בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁמּוֹצְאִין הַטּוֹב כַּנַּ״ל, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַע עֲמָלֵק.

שֶׁהוּא תֹּקֶף הַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁמִּתְגַּבֵּר, חַס וְשָׁלוֹם, לְהַפִּיל אֶת הַחֲלוּשֵׁי כֹּחַ שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ אֵין לָהֶם תִּקְוָה עוֹד, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת (דברים כה, יח): ״וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים וְכוּ׳ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְכוּ׳״. שֶׁרוֹצֶה לְזַנֵּב אֶת הַנֶּחֱשָׁלִים, דְּהַיְנוּ חֲלוּשֵׁי כֹּחַ, לְהַפִּילָם לְמַטָּה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ״וַיְזַנֵּב בְּךָ וְכוּ׳״, אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכִין לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ הַנְּקֻדָּה טוֹבָה, אֲפִלּוּ בְּעֵת נְפִילָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַע עֲמָלֵק.

וְעַל־כֵּן אַחַר פָּרָשַׁת שְׁקָלִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַטּוֹב כַּנַּ״ל – קוֹרִין פָּרָשַׁת זָכוֹר, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעִין אֶת עֲמָלֵק כַּנַּ״ל.

וְאַחַר־כָּךְ קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, בְּחִינַת (במדבר רבה יט, ח): ״תָּבֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ עַל בְּנָהּ״, כִּי עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצְאִין, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַע הָרַע, בְּחִינַת עֲמָלֵק, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין בֶּאֱמֶת לִתְשׁוּבָה כַּנַּ״ל.

וזְֶה בְּחִינַת (זהר חקת קפ:): ״פָּרָה אֲדֻמָּה תְמִימָה״. ״אֲדֻמָּה – דָּא דִּינָא קַשְׁיָא. תְּמִימָה – דָּא דִּינָא רַפְיָא״, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהוּא בִּבְחִינַת דִּינָא קַשְׁיָא, שֶׁמִּתְגַּבֵּר הָרָע, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת דִּינָא קַשְׁיָא, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי צָרִיךְ לְרַפּוֹת הַדִּין עַל־יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן.

וזְֶה בְּחִינַת (במדבר יט, ב): ״אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל״, כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה הִיא בְּחִינַת יוֹנָה תַּמָּה שֶׁאֵין בָּהּ שׁוּם מוּם, כִּי הִיא נָאָה וְיָפָה, בְּחִינַת ״שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה וְכוּ׳״, כַּנַּ״ל.

וזְֶה בְּחִינַת (פיוט לפרשת פרה) :״מְטַהֵר טְמֵאִים וּמְטַמֵּא טְהוֹרִים״, כִּי זֹאת הַבְּחִינָה מַה שֶּׁדָּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, זֹאת הַבְּחִינָה מְטַהֶרֶת טְמֵאִים וּמְטַמֵּא טְהוֹרִים. כִּי מִי שֶׁהוּא בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה – צָרִיךְ דַּוְקָא לִמְצֹא זְכוּת בְּעַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפּוֹל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, וְעִקַּר טָהֳרָתוֹ וּתְשׁוּבָתוֹ עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא כַּנַּ״ל.

אֲבָל מִי שֶׁהוּא טָהוֹר, כְּשֶׁיַּחֲזִיק עַצְמוֹ בְּמַדְרֵגַת הַטּוֹב – בְּוַדַּאי נִפְגַּם עַל־יְדֵי־זֶה, כִּי יִפּוֹל לְגַדְלוּת, חַס וְשָׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (נדה ל:): ״אֲפִלּוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ צַדִּיק אַתָּה הֱיֵה בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע״.

עַל־כֵּן אָמְרוּ: ״כְּרָשָׁע״, וְלֹא רָשָׁע גָּמוּר, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אָסוּר לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ לְרָשָׁע גָּמוּר, חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא! כְּשֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר, חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲפִלּוּ אִם הָאֱמֶת הוּא כַּךְ, חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדָּה טוֹבָה, לְבַל יִהְיֶה, חַס וְשָׁלוֹם, רָשָׁע גָּמוּר כַּנַּ״ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִטְהָר וְזוֹכֶה לִתְשׁוּבָה כַּנַּ״ל.

וְזֶה בְּחִינַת ״מְטַהֵר טְמֵאִים וּמְטַמֵּא טְהוֹרִים״ כַּנַּ״ל.

וְאַחַר־כָּךְ קוֹרִין פָּרָשַׁת הַחֹדֶשׁ, כִּי זֶה בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, בְּחִינַת מִלּוּי הַלְּבָנָה מִפְּגִימָתָהּ.

כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁכְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם חַס וְשָׁלוֹם בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה – זֶה בְּחִינַת פְּגַם הַלְּבָנָה, קִטְרוּג הַיָּרֵחַ, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִים כָּל הַפְּגָמִים וְהַחֲטָאִים, חַס וְשָׁלוֹם.

וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאִישׁ יִשְׂרָאֵל מִתְעוֹרֵר וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ נְקֻדָּה טוֹבָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה כַּנַּ״ל – זֶה בְּחִינוֹת מִלּוּי הַלְּבָנָה מִפְּגִימָתָהּ, בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ. כִּי עִקַּר קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ״ל, כִּי בִּתְחִלַּת הַחדֶֹשׁ, בְּעֵת שֶׁרוֹאִין אֶת הַלְּבָנָה לְקַדֵּשׁ אוֹתָהּ בְּבֵית דִּין, אֲזַי הִיא קְטַנָּה וְדַקָּה מְאֹד מְאֹד, וַאֲזַי הִיא רַק בִּבְחִינַת נְקֻדָּה, הַיְנוּ בְּחִינַת נְקֻדָּה טוֹבָה הַנַּ״ל, שֶׁהִיא בְּחִינַת ״שְׁחֹרָה אֲנִי וְנָאוָה וְכוּ׳״, כַּנַּ״ל.

הַיְנוּ כְּשֶׁהַלְּבָנָה הִיא בְּתַכְלִית הַמִּעוּט בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ אֲזַי צְרִיכִין כָּל יִשְׂרָאֵל לְחַפְּשָׁהּ וּלְבַקְּשָׁהּ, עַד שֶׁמּוֹצְאִין עֵדֵי רְאִיָּה אֵיזֶה נְקֻדָּה קְטַנָּה מֵהַלְּבָנָה, וַאֲזַי מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ בְּבֵית דִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן וּמִלּוּי הַלְּבָנָה, כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה לְבַד, בְּחִינַת נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁזּוֹכִין לִמְצֹא בְּתַכְלִית הַמִּעוּט, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקְּנִין וְנִכְנָסִין בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וְכוּ׳ כַּנַּ״ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן וּמִלּוּי הַלְּבָנָה מִפְּגִימָתָהּ וְכוּ׳ כַּנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים הַבֵּית דִּין וְכָל יִשְׂרָאֵל: ״מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ״ (ראש השנה כד.), כִּי עַל־יְדֵי הַנְּקֻדָּה לְבַד נִתְקַדְּשִׁין וְכוּ׳ כַּנַּ״ל, עַל־יְדֵי שֶׁדָּנִים לְכַף זְכוּת.

וְזֶה בְּחִינַת שֶׁכֻּלָּם אוֹמְרִים ״מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ״, דְּהַיְנוּ שֶׁעַל־יְדֵי דִּבְרֵיהֶם מַעֲלִין אֶת הַלְּבָנָה מִבְּחִינַת פְּגָם וּמִעוּט לִבְחִינַת תִּקוּן וּמִלּוּי, שֶׁזֶּהוּ קְדֻשָּׁתָהּ, עַל־יְדֵי הַנְּקֻדַּת אוֹר לְבַד שֶׁרָאוּ מֵהַלְּבָנָה.

וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינָה הַנַּ״ל. כִּי עַל־יְדֵי קִטְרוּג הַיָּרֵחַ נִתְמַעֲטָה, וְאָז נָתַן לָהּ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ אֶת הַכּוֹכָבִים לְהָפִיס דַּעְתָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (בראשית רבה ו, ד), וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י (בראשית א, טז). כִּי הַכּוֹכָבִים מְרַמְּזִין עַל בְּחִינַת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּמְצָאִין בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁעַל יָדָם נִכְנָסִין לְכַף זְכוּת בֶּאֱמֶת, עַל־יְדֵי שֶׁדָּנִים אוֹתָם לְכַף זְכוּת כַּנַּ״ל.

בִּבְחִינַת (דניאל יב, ג): ״וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים וְכוּ׳״. ״מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים״, הַיְנוּ צַדִּיקֵי הַדּוֹר שֶׁדָּנִים אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָסִין אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת כַּנַּ״ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת כּוֹכָבִים, בְּחִינַת ״וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים״ כַּנַּ״ל, כִּי הַכּוֹכָבִים הֵם בִּבְחִינַת נְקֻדּוֹת.

כִּי זֶה הַפָּסוּק ״וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים״ מְדַבֵּר שָׁם בְּסוֹף דָּנִיאֵל לָעִנְיָן הַנַּ״ל, כַּמְבֹאָר שָׁם (יב, י): ״יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וִיצָרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְכוּ׳, וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים וְכוּ׳״. הַיְנוּ שֶׁבְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא בְּסוֹף הַקֵּץ, שֶׁאָז יִתְגַּבֵּר, חַס וְשָׁלוֹם, הַסִּטְרָא אַחֲרָא, כַּיָּדוּעַ, וְאָז יִהְיֶה גֹּדֶל הַבֵּרוּר וְהַצֵּרוּף, בְּחִינַת ״יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וִיצָרְפוּ רַבִּים וְכוּ׳״.

וַאֲזַי יִהְיֶה עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ״ל, עַל־יְדֵי ״מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים״, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁיָּדוּנוּ אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת, וְיִמְצְאוּ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִלּוּ בְּהַפְּחוּתִים מְאֹד מְאֹד, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא יָבֹא מָשִׁיחַ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ. כִּי זֶה בְּחִינַת מָשִׁיחַ וְכוּ׳ כַּנַּ״ל. וְזֶהוּ ״וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ וְכוּ׳ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים וְכוּ׳״, כִּי עִקַּר הַתִּקוּן וְהַגְּאֻלָּה בַּקֵּץ הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה עַל־יְדֵי בְּחִינָה זוֹ, עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת הַנַּ״ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת כּוֹכָבִים וְכוּ׳ כַּנַּ״ל.

וזְֶהוּ בְּחִינַת (תהלים קמח, ג): ״הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר״, כִּי עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת כּוֹכָבִים הַמְּאִירִים, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה׳, בִּבְחִינַת ״אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי״, כַּנַּ״ל.

וְזֶהוּ בְּחִינָה שֶׁנָּתַן לְהַלְּבָנָה אֶת הַכּוֹכָבִים לְהָפִיס דַּעְתָּהּ, כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַכּוֹכָבִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת כַּנַּ״ל, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן פְּגַם הַלְּבָנָה, כַּנַּ״ל.

וְזֶהוּ בְּחִינַת קִימַת חֲצוֹת, שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁבֵּר תֹּקֶף הַשֵּׁנָה עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת הַנַּ״ל, בִּבְחִינַת (שם נז, ט) ״עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר וְכוּ׳״. וְזֶה בְּחִינַת כִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד שֶׁהָיָה מְנַגֵּן עַל־יְדֵי רוּחַ צָפוֹן (ברכות ג.), בְּחִינַת רוּחַ טוֹבָה, נְקֻדָּה טוֹבָה הַצָּפוּן וְטָמִיר אֲפִלּוּ בְּתַכְלִית הַשֵּׁנָה, אֲפִלּוּ בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה, בִּבְחִינַת (תהלים לא, כ): ״מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ״, וְאֵלּוּ הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת מְנַשְּׁבִין בַּכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים כַּנַּ״ל, וְעַל־כֵּן הָיָה מְנַגֵּן מֵאֵלָיו עַל־יְדֵי־זֶה כַּנַּ״ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְעוֹרְרִין מֵהַשֵּׁנָה בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, בְּתֹקֶף הַשֵּׁנָה וְכוּ׳, כַּנַּ״ל.

וְזֶה בְּחִינוֹת יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָּרָשַׁת (שמות יב, ב): ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם וְכוּ׳״, כִּי פָּרָשַׁת הַחֹדֶשׁ, הַיְנוּ קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, הִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת יְצִיאַת מִצְרַיִם, כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ״ל, בִּבְחִינַת (יחזקאל טז, ו): ״וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמַיִךְ״, הַיְנוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ מְלֻכְלָכִים, כִּי הָיוּ בִּבְחִינַת אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי טֻמְאָה, כַּיָּדוּעַ. וְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ רִחֵם עֲלֵיהֶם וּמָצָא בָּהֶם נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִלּוּ בְּתֹקֶף טֻמְאַת מִצְרָיִם שֶׁהִתְגַּבְּרָה עֲלֵיהֶם.

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (ויקרא רבה לב, ה): ״בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים לְבַד נִגְאֲלוּ״, זֶה בְּחִינַת נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמָּצָא בָּהֶם הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ בְּמִצְרַיִם, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִגְאֲלוּ.

וְזֶהוּ: ״וָאוֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי בְּדָמַיִךְ חֲיִי״, אֲפִלּוּ בְּתֹקֶף הַדָּמִים וְהַלִּכְלוּכִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן – חֲיִי! כִּי גַּם שָׁם יְכוֹלִין לִמְצֹא נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת כַּנַּ״ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִגְאֲלוּ כַּנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל הָיָה פָּרָשַׁת הַחֹדֶשׁ, כִּי זֶה בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ עַל־יְדֵי נְקֻדָּה לְבַד כַּנַּ״ל, שֶׁזֶּה עִקַּר גְּאֻלַּת מִצְרַיִם וּגְאֻלָּה אַחֲרוֹנָה, בְּחִינַת קִבּוּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וְכוּ׳ כַּנַּ״ל.

בָּרוּךְ ה׳ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.