ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות תפלת המנחה ז:סז

וְעִקַּר הַנֵּס שֶׁל קְרִיעַת יַם-סוּף הָיָה עַל-יְדֵי זְכוּת יוֹסֵף הַצַּדִּיק כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס. כִּי יוֹסֵף הָיָה הָרִאשׁוֹן מֵהַשְּׁלֹשָׁה צַדִּיקִים שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה בְּרַעֲוָא דְּרַעֲוִין, בִּבְחִינַת עַתִּיקָא, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַנֵּס שֶׁל קְרִיעַת יַם-סוּף כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן בְּפָרָשַׁת בְּשַׁלַּח שֶׁסִּפֵּר מֵהַנֵּס שֶׁל קְרִיעַת יַם-סוּף מַזְכִּיר תֵּכֶף וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ, כִּי מִשָּׁם הָיָה הַנֵּס שֶׁל קְרִיעַת יַם-סוּף וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל: