ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות תפלת המנחה ז:לג

וְעַל-כֵּן כָּל פְּגַם הָעֵרֶב רַב בָּעֵגֶל הָיָה בִּזְמַן מִנְחָה אַחַר חֲצוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה כִּי בָּא שֵׁשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כִּי כָּל פְּגַם הָעֵרֶב רַב הָיוּ פְּגָמִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל שֶׁלֹּא צִמְצְמוּ הָאוֹר כָּרָאוּי וְלֹא קִדְּשׁוּ מַחֲשַׁבְתָּם כְּלָל רַק רָצוּ לְהִסְתַּכֵּל וְלִרְאוֹת מַה שֶּׁלֹּא הָיָה רָאוּי אֲלֵיהֶם כְּלָל. כִּי מַחְשְׁבוֹתָם וּמַעֲשֵׂיהֶם לֹא הָיוּ זַכִּים כְּלָל, רַק דַּעְתָּם הָיָה גָּדוֹל וְהֵבִינוּ בְּדַעְתָּם גְּדֻלַּת מֹשֶׁה עַל-יְדֵי הַדַּעַת שֶׁהֵאִיר בָּהֶם וְעַל-יְדֵי כָּל הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים שֶׁעָשָׂה לְעֵינֵיהֶם וּמֵחֲמַת זֶה הָלְכוּ אַחֲרָיו. אֲבָל עֲדַיִן לֹא צִמְצְמוּ הָאוֹר כְּלָל, וַעֲדַיִן לֹא עָמְדוּ בַּמִּלְחָמָה וְנִסָּיוֹן שֶׁל הַמִּלְחָמָה שֶׁבַּמַּחֲשָׁבָה. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת לֹא רָצָה ה' יִתְבָּרַךְ לְקַבְּלָם, רַק מֹשֶׁה חָשַׁב שֶׁיִּתְגַּיְּרוּ בֶּאֱמֶת וְאָמַר טוֹב שֶׁיִּדָּבְקוּ גֵּרִים בְּהַשְּׁכִינָה. אֲבָל הֵם שִׁחֲתוּ וְהִשְׁחִיתוּ עַל-יְדֵי כָּל הַפְּגָמִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל עַד שֶׁעָשׂוּ עַל-יְדֵי זֶה אֶת הָעֵגֶל, שֶׁכָּל זֶה בָּא מֵרִבּוּי אוֹר הַנִּזְכָּר לְעֵיל וּמִפְּגַם הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלָּהֶם וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל (בְּאוֹת יוּד). וְעַל-כֵּן הָיָה עִקַּר הַקִּלְקוּל אַחַר שֵׁשׁ בִּזְמַן מִנְחָה שֶׁאָז צְרִיכִין לַעֲסֹק בְּתִקּוּן הַצִּמְצוּם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל וְהֵם פָּגְמוּ בָּזֶה אָז דַּיְקָא: