ליקוטי הלכות, אבן העזר, הלכות קדושין ב:ז

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה בַּחֲנֻכָּה וְקוֹרִין אוֹתוֹ מְעוֹת חֲנֻכָּה, כִּי עִקַּר בְּחִינַת חֲנֻכָּה, דְּהַיְנוּ הַנֵּר חֲנֻכָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל מְאֹד נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי עֲשִׁירוּת, וְעִקַּר הָעֲשִׁירוּת נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי צְדָקָה בִּבְחִינַת עַשֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בָּבָא בַּתְרָא טו), הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי מִתְבָּרֵךְ וְכוּ'. כִּי צְדָקָה הוּא בִּבְחִינַת יִרְאָה, בְּחִינַת יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים, כִּי עַל-פִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע הָיָה רָאוּי שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה יֶחְסַר לוֹ, כִּי מְחַסֵּר מָמוֹנוֹ וְנוֹתֵן לֶעָנִי, אֲבָל בֶּאֱמֶת, אַדְּרַבָּא, כָּל מַה שֶּׁמּוֹסִיף וּמַרְבֶּה בִּצְדָקָה, נִתְוַסֵּף לוֹ בְּרָכָה גְּדוֹלָה בְּמָמוֹנוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי צְדָקָה הִיא בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת יִרְאָה, וְעַל-כֵּן מַרְבִּין בִּצְדָקָה בַּחֲנֻכָּה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עֲשִׁירוּת שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ הִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת נֵר חֲנֻכָּה, בְּחִינַת נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם וְכוּ' כַּנַּ"ל: