ליקוטי הלכות, אבן העזר, הלכות פריה ורביה ואישות א:ט

וְעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשִׂין רִבּוּי סְפָרִים, בְּחִינַת עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִתְתַּקֵּן וְנִמְתָּק בְּחִינַת קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי, שֶׁזֶּה נֶאֱמַר עַל פְּגַם עֲווֹן דּוֹר הַמַּבּוּל שֶׁחָטְאוּ בָּזֶה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נִמְתָּק עַל-יְדֵי בְּחִינַת עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, כִּי רִבּוּי הַסְּפָרִים שֶׁנַּעֲשִׂין מֵחִדּוּשִׁין דְּאוֹרָיְתָא, מֵהֶם נַעֲשִׂין בְּחִינוֹת גּוּפִין לְאֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל הַטִּפּוֹת שֶׁהוֹלְכִים עֲרֻמִּים, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁחִדּוּשִׁין דְּאוֹרָיְתָא נַעֲשִׂין מֵהֶם בְּחִינַת גּוּפִין לָהֶם, כִּדְמַשְׁמַע בַּמַּאֲמָר "וַיְהִי מִקֵּץ" (סִימָן נד). וְזֶה בְּחִינַת חֲלוּקָא דְּרַבָּנָן, בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁהוּא רִבּוּי הַסְּפָרִים, כִּי עַל-יְדֵי חִדּוּשִׁין דְּאוֹרָיְתָא שֶׁמְּחַדֵּשׁ עַל-יְדֵי שֶׁמְּהַרְהֵר וְחוֹשֵׁב בְּדִבְרֵי תוֹרָה, עַל-יְדֵי-זֶה מְתַקֵּן פְּגַם הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁחָשַׁב בְּהִרְהוּרִים רָעִים עַד שֶׁבָּא לְחֵטְא זֶה, וְעַל-כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה בְּהַחִדּוּשִׁין שֶׁמְּחַדֵּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם כְּדֵי לְחַבֵּר אֱמוּנָה בְּחָכְמָה, בִּבְחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים לְתַקֵּן מַה שֶּׁפָּגַם כַּנַּ"ל: