ליקוטי הלכות, אבן העזר, הלכות אישות ג:יח

וְזֶה, "וְנָתַתָּ אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְכוּ'". כִּי הַפָּרֹכֶת שֶׁבֵּין בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים לְאֹהֶל מוֹעֵד זֶה בְּחִינַת הַפְּרִיסָא הַנִּזְכֶּרֶת בְּמַאֲמַר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הַמּוּבָא בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר, בְּחִינַת הַמְעַכֵּב הַנַּ"ל שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַשָּגַת הַתִּשְׁעָה הֵיכָלִין שֶׁמַּשִּיגִין בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן שָׁם הָיוּ הַחֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב שֶׁהָיוּ מְכֻוָּנִין עַל הַפָּרֹכֶת שֶׁהָיָה נָתוּן תַּחְתָּם, כִּי מִשָּׁם נִמְשַׁךְ הָרְשִׁימוּ עַל-יְדֵי בְּחִינַת חֲמִשִּׁים שְׁעָרִים כַּנַּ"ל: