ליקוטי הלכות, אבן העזר, הלכות יבום ב:ו

וְעַל-כֵּן מִרְיָם שֶׁפָּגְמָה בִּכְבוֹד מֹשֶׁה וּדְבָרֶיהָ הָיוּ עַל שֶׁפָּרַשׁ, כִּי הִיא לֹא הִשִּיגָה שֶׁזָּכָה לְזִוּוּג עֶלְיוֹן בְּחִינַת זִוּוּגָא דְּמֹשֶׁה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְעַל-כֵּן יָכֹל לִהְיוֹת פָּרוּשׁ לְגַמְרֵי, וְעַל-כֵּן דִּבְּרָה עָלָיו, הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִּבֵּר וְלֹא פָּרַשְׁנוּ מִדֶּרֶךְ אֶרֶץ, כִּי אַדְּרַבָּא עִקָּרָא הַדַּעַת עַל-יְדֵי הַשָּׁלוֹם כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הָיָה עָנְשָׁהּ "וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ", שֶׁרָמַז לָהּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִצְוַת חֲלִיצָה בִּבְחִינַת וְיָרְקָה בְּפָנָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (סִימָן כא) שֶׁשָּׁם מְרֻמָּז סוֹד יִבּוּם וַחֲלִיצָה, הַיְנוּ כִּי הִיא פָּגְמָה בִּכְבוֹד מֹשֶׁה עַל שֶׁפָּרַשׁ, נִמְצָא, שֶׁפָּגְמָה בִּבְחִינַת מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁהוּא זִוּוּגָא דְּמֹשֶׁה, וְהַפְּגָם הוּא בִּבְחִינַת חֲלִיצָה כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן נֶאֱמַר בָּהּ, "וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ". כִּי שָׁם פָּגְמָה בִּבְחִינַת שַׁל נְעָלֶיךָ, בִּבְחִינַת וְחָלְצָה נַעֲלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו כַּנַּ"ל:

חָלוּץ בְּגִימַטְרִיָּא מַצָּה עִם הַכּוֹלֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם. ה' אֶחָד רָאשֵׁי תֵּבוֹת "דִּ'בְרֵי "אֱ'לֹקִים "חַ'יִּים. כִּמְדֻמֶּה שֶׁכָּךְ שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ נֵרוֹ יָאִיר: