ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים עז

עד אין שיעור בא למדרגה ואנחנו מה דהיה מחזיק כלא וביותר שאדם מחזיק א"ע כאין אזי הבורא עמו כידוע אשכון את דכא ומשיג רוממת אל יותר השגה והנה נפרש הפסוק אי' ה' אלקי אלי' אף הוא וכו' דהנה אלי' הנביא שזכה לעשות נס לבקע הירדן היינו עפ"י העולם שהיא למעל' מדרך הטבע ששם למעל' מן הזמן ולמעל' מן הטבע לזאת י"ל דאי' היינו ענין שהוא נעלם שאנו שואלין עליו אי' הוא וקאמר הפסוק שאמר אלישע שרצה שיעשה ה' נס ואמר אי' ה' אלקים אלי' היינו שהמשיך מאותו עולם הנעלם שיוכל לפעול הנס ובזה מרמז גם בתיבות אף הוא וכו' וגם פי' הפסוק הממני יפלא כל דבר כי מה שאמר הנביא על שצוה לו לקנות השדה לזאת הי' התשובה הממני וכו' והיינו כפי ששמעתי דאות ה' עם פתח מרומז על חכמה לזאת נראה לומר דאות ה' היינו מן התמי' המתקיימת והיינו האמני יפלא כל דבר שהדבר בא לידי פלא ויוכל להיות נסים ונפלאות והנה אמרנו פי' הפסוק ויהי נועם ה' אלקינו עלינו וכו' היינו שיהי' עלינו נועם מה שה' הוא אלקינו שזה יהי' לנו לתענוג ומעשה ידינו כוננה עלינו כוננה מלשון הוא עשך ויכוננך לשון יסוד וכתיב או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי היינו מתתא לעילא וטעילא לתתא ובזה שיהי' נועם כנ"ל אז מעשה ידינו יהי' כוננה (חסר תשלום המאמר)

וידבר ה' אל משה בהר סיני וכו' אשר אני נותן וכו' ושבתה הארץ וכו' יל"ד א' בת"כ מה ענין שמיטה וכו' ובתירוץ של רש"י ז"ל עיין במזרחי עוד דבר ואמרת ב' מה אשר אני נותן ג' מה ושבתה וכי שיח ושיג לה כקושית האלשיך ד' הלא התורה היא נצחיות עוד שבעה שבועות תספר לך וכו' עד מסת נדבת ידך אשר תתן יל"ד א' מה מהחל חרמש וכי זה סימן מובהק הלא טוב מה שאמרה התורה בפירוש וספרתם ממחרת וכו' ב' מה בקמה ג' לשון מסת ואם על עולת ראי' ושלמי חגיגה מה זה ענין לשבועות דווקא יותר משאר יו"ט ואשר שמעתי מפה רבינו זצל"ה מלובלין אשר לשון מסת שהיצה"ר מפתה כענין מסית קשה ג"כ מה ענין לשבועות דווקא עוד במשנה בי' מאמרות וכו' עד סוף המשנה יל"ד א' קושית התוי"ט ומה שתי' בשם ס' דרך חיים מי שיש לו מוח בקדקדו יראה שהדרא קושיא לדוכתא ב' למה לא תנא ליתן עונש כמו שתנא גבי הצדיקי' ג' היה להם לומר וגם ליתן שכר וכו' ועתה משמעותו להפרע בכדי ליתן וצריך להבין על מה ולמה בזה האופן לתרץ זה דהנה איתא שהקב"ה ברא את עולמו בהתורה כנאמר ה' קנני ראשית דרכו וכו' כדאיתא בבר"ר אמון אומן וכו' וא"כ מסתבר אשר היו"ד דברות שהמה תמצית התורה כנאמר אין בארון רק וכו' או שהמה היו"ד המאמרים או שיש להם שייכות גדול עמהם ונבין בהיוד הדברות כי בוודאי המה נכבדים ונוראים כדאי' בב"ע אשר אין השכל נותן לעשות כלים בעד י' אלפים כ"כ בכדי לעשות בהם מחטין כמו כן כאן ואתא מרבבות בקולות ולפידים ללמד לעמו וכנ"ל ואיתא בויקרא ר' אשר כ"ו דורות קדמה ד"א וכו' שנאמר לשמור את דרך וכו' מזה למדין שא"א לקבל אנכי זולת הד"א ובזה נוכל לתרץ הילקוט בשם מכילתא ויאמינו בה' וכו' אם במשה ק"ו בשם א"כ ל"נ במשה אלא כל המאמין ברועה ישראל וכו' פי' כי א"א לאדם להאמין בה' אם לא יאמין בתחיל' במשה היינו בת"ח שבכל דו"ד והיינו דא וא"כ במשה מיותר אלא כן המאמין במשה יצא מאחר דא"א באופן אחר כתי' המלאכים וזה אשר הוצאתיך וכו' אשר קיבלו הטובה כבר והלואי שיועיל כמשל מבן כפר אשר א"א להעריך בלבו ערך מלך כ"א בענין קבלת טובה ממנו אבל לא כשיתישב בדעתו בד"א מעט מעט למען תהי' יראתו על פניכ' וכו' זהו הבושה וזה כל שיראת חטאו קדמה כי ע"פ לגיהנם ובושת פ' לג"ע דיבור ב' לא יהי' לך וכו' וכי יעלה על הדעת לעבוד א"א ונוכל לפרש כי מסתמא כשאדם עובר על התור' או מחמת ממון או מחמת היצה"ר ואיזה אל זר שבגופו של אדם הוי אומר זה היצה"ר ע"א בענין לפניהם ולא לפני ארמים שהמביא דיני ישראל ל"א מחלל השם ומיקר שם העכו"ם להשביחם ומכ"ש שמשתחוה לפניהם ועובדם שעומד בגלוי הראש ע"א לא יהיה לך ולא תעשה לך פסל ע"ד השמרו לכם פן תשכח את וכו' לכם פסל תמונת כל אשר צוך ופירש"י דחוק גם הסמיכות כי תוליד בנים והשחתם וכו' פסל תמונת כל ויל"ד א' תמונת כל ולא נאמר דבר ב' לעיל לא נאמר והשחתם גם מה כי אבוד תאבדון כפול עכנ"ל כי המתגאה כאילו עובד ע"ז וזה ועשיתם לכם א"ע וזה פן תשכחו את ברית ה' באמרו לא תעשה לך דייקא ומה הוא הקנאה כי תוליד בנים וכו' והשחתם ועשיתם ואז יהי' הרע בעיני ה' להכעיסו כי עבירה גוררת וכו' וזה העדות וכו' כי אבד וכו' כי תמותת רשע רע מאמר ג' לא תשא קשה ג"כ וכי יעלה עה"ד דבר שהאומות מקפידים נוכל לפרש א' בהלוך בערכאות עובר בלא תשא כי עולה לתורה מברך לבטלה גם ג"פ ביום ברכת השיבה שופטנו וכו' ועוד יותר דק מכש"כ באם בשוא אזי עובר על לא תשא ג"כ דיבור ד' זכור את וכו' רמז כי חידש עולמו