ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים עג

שמיני שבשמינית גיאות רצ"ל בכל המצות ומדות טובות צריך להיות שפל בעיניו אבל במדה שמיני שבשמינית היינו הוד שבהוד כשצריך להודות לה' באמת מותר להיות לו מעט גבהות כנ"ל וזהו רמז לנו התורה הקדושה אשה כי תזריע וילדה זכר פי' כשאדם מתחיל לעבוד את הבורא ב"ה ע"י אתערות' דלתתא וילדה זכר רצ"ל שיהי' קיים במעשיו בחי' דכורא כדאמרינן אשה מזרעת תחילה היינו אתערות' דלתתא ע"י תורה ומע"ט וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כלומר בכל השבע מידות מחויב להיות שפל וטמא בעיניו כימי נדת דותה תטמא פי' כאילו עשה איזה דברים ההיפך מרצון הבורא ית"ש כ' אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא כי כשאד' משגיח באמת על עצמו יראה שכמעט בכל רגע ורגע הוא עובר על רצון הבורא ית"ש או במעשה או בדיבור או בהרהור ואם אדם משגיח על עצמו כשירא' שהי' לו איזה דבר שלא כרצון הבורא ב"ה ישוב מיד בחרטה גדולה ויקבל מיד שלא לעשות עוד ואין לך דבר שעומד בפני התשובה בפרט מיד שישוב בכל רגע שזו תשובה מעולה אבל ביום השמיני פי' במדה שמינית היינו הוד שבהוד כשצריך להודות לשם ב"ה ימול בשר ערלתו רצ"ל ישליך מעליו כל הדאגות שיש לו מה שלא עשה רצון הבורא ית"ש כראוי כדי שיוכל להתפלל ולהודות ולהתפאר להשי"ת בשמחה רבה ועצומה אמן ודוק: פרשת מצורע

זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן ויצא הכהן אל מחוץ למחנה והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע מתחילה יש לדקדק למה הכתוב קורא אותו מצורע ואח"כ קורא אותו צרוע והנה נרפא וכו' מן הצרוע ועוד הלא כתיב מתחיל' והובא אל הכהן ואח"כ כתיב ויצא הכהן אל מחוץ וגו' לכן נרא' לתרץ ע"ד שאיתא בגמרא צדיק מעצמו ורשע מחביריו ונ"ל לפרש צדיק מעצמו ר"ל אם לא הי' להאדם התחברות עם אנשים בקל הי' יכול להיו' צדיק ולא יחטא אך מחמת התחברות מתוך זה בא להתחבר עם אנשים שאינם מהוגכי' עי"ז בא לידי קלקול וזהו הפירוש ורשע מחביריו כנ"ל והנה זה שמתקלקל ע"י התחברות כנ"ל לזה קורא מצורע לשון מצרוע כלומר שנתקלקל ע"י אחר לזה קל לתקן א"ע ולזה שמעצמו נתקלקל לזה קורא צרוע ועד"ז י"ל הכתוב זאת תהי' תורת המצורע תיקון לזה שנתקלקל ע"י אחר ביום טהרתו לשון טיהרא דיומא ר"ל שיבוא יום טהור צלול וברור שהכל יהי' נתעלה להבורא ית"ש וזהו והובא אל הכהן ר"ל להש"י ב"ה ע"ד שאיתא אלהיהם כהן הוא ויצא הכהן אל מחוץ למחנה ופירש"י ז"ל חוץ לג' ר"ל שכביכול ית"ש ב"ה יצא משלש העולמות אצילות בריאה יצירה אל עולם העשי' ואז והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע ר"ל אז יהי' תיקון אפילו לזה שנקרא צרוע ודוק: פרשת קדושים

במדרש קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם וקשה וכי סלקא דעתך להיות קדוש כה' ומאי יכול כמוני ונ"ל ע"ד דאיתא בגמרא כששמעו אוה"ע כשאמר הקב"ה בשעת מ"ת אנכי ולא יהיה לך אמרו לכבוד עצמו הוא דורש כיון ששמעו כבד את אביך ראו כולם שלא היה לכבוד עצמו וקשה המאמר הזה שאמרו לכבוד עצמו הוא דורש למה לא לכבוד עצמו למי ראוי כל הכבוד אם לא לו כי הוא אין סוף ב"ה וכל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו לכך נ"ל כי לעבוד את הבורא ב"ה לפי כבודו וגדלותו ורוממותו יתברך אין באפשרי בשום נברא כי אין להשיג את הבורא ית"ש אפילו כל הנביאים לא יכלו להשיג אלא לבושיו ומ"ש ישעיהו וארא' את ה' יושב על כסא רם ונשא יכולים לרמז בזה הכתוב כי התורה סובל כל הרמזים ע"ד מ"ש בגמרא את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח למה נקראים ת"ח את שמקיימים התורה מאלף ועד תיו ונאמר תורת ה' תמימה רצ"ל כל התורה הוא שמותיו של הקב"ה וזאת אמר ישעיהו הנביא וארא' את ה' רצ"ל התורה שהיא כ"ה אותיות מא' ועד תיו שם הוי' מתלבש בתוך כל התור' והבנתי מזה גדולת התור' וקדוש' וגדלות הבורא ית"ש ונפל עלי יראת הרוממת ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא יושב לשון הוה תמיד על כסא זה פחד יצחק כנודע וכן משרע"ה אמר הראני נא את כבודך היינו לבושך כמו ר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא כי משרע"ה רצה לעבוד את הבורא לפי גדולתו יתברך אמר לו הקב"ה לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי רצ"ל לא תוכל לעבוד [אותי לפי גדלותי וראי' את אחורי כנוד' ופני לא יראו והיינו דאמרי' כיון ששמעו אוה"ע לא יהי' אמרו לכבוד עצמו הוא דורש כלומר לעבוד את הבורא לפי גדולתו ורוממותו וזה אי אפשר כיון ששמעו כבד את אביך וכו' שהשוה כבודם לכבודו רצ"ל שכבוד אב הוא בעשר הדברו' [כמו] אנכי ה' אלקי' וכמו שאנו מחויבי' לכבד אב ואם בכל מה דאפשר בכל כחנו כן אנו מחויבים לעבוד את הבורא ית"ש בכל כחנו ובכל נפשנו לפי השגת שכלנו וזאת רומז המדרש קדושים תהיו יכול כמוני ר"ל שתאמרו בלבבכ' אותי [כמוני ואין זה באפשרי ואל תעשו כלום ת"ל כי קדוש אני ה' קדושתי למעל' מוקדושתכם אלא עשו מה שיש בהשגת שכלכם