ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים סט

שהי' סברא לבשל כדי לעורר ענין קריעת ים סוף אמר הכתוב לא תעשה כן כי אי אפשר לכם לפעול דבר והפוכו ושפיר אמר מש"ר מעיקרא מצות חמץ ומצה והיינו לזכר יצ"מ שהש"י יעשה לנו נסי' ונפלאות ואמר ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה היינו זה הוא פעם א' בשנה שיוכל לפעול בענין הזמן עוד אמר אח"כ מצות קידוש בכורי ישראל וכן ענין בכור גם בבהמה שעי"ז נוכל לפעול כמה פעמים שהש"י יעשה לנו נסים ונפלאות ובהכי ניחא מאחז"ל בקש נבוכדנצר לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד בכל תהלים בא מלאך וסטרו על פיו אמר אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין עכ"ל ולכאורה הדבר תמוה ולפי הנ"ל יהי' ניחא וככתוב אצלי באורך ע"ש: לחג הפסח

מה נשתנה וכו' הלילה הזה כלו מצה ולכאורה קשה הלא עדיין לא אכלנו מצה ומזה קשה על מרור ג"כ עדיין לא אכלנו וגם קשה על הטבלת שני פעמים הלא רק פעם אחת טבלנו ובפשוט י"ל שכיון שהבן רואה שמוכן על הקערה מצות לאכול וענין חרוסת ומרור ושואל למה זה ואומרים לו שאח"כ נאכל מצה ונשקע המרור בחרוסת לכך שייך שפיר השאלות אך קשה אמאי המצוה דוקא שהבן ישאל וכך אחז"ל הוא עצמו שואל ובשאר מצות לא מצינו כך בענין לולב או שאר מצות אין שם שאלה על מה וגם קשה ענין יחץ לענין מה לוקחים מצה שלימה מתחיל' ואח"כ פורסין אותה לב' הוי לי' תיכף ליקח ב' חתיכות א' למצה וא' לאפיקומן והנראה כך דבאמת זה אין קושיא מל מאי אין אוכלין חמץ כמו שאין קושיא על מה שאין אוכלים חזיר כי כן צוה המלך מהמק"בה ובהכי ניחא שאין שואל על מה בדקו חמץ ועל מה שרפו החמץ וגם על מה שאוכלין בלילה הזה מצה ג"כ אין קושיא אם הי' רשות לאכול מצה ולא חובה כיון שחמץ אין רשאי לאוכלו א"כ לא קשה מ"ט אוכלין מצה רק כיון שחובה לאכול מצה בלילה זו א"כ ההיפך הוא מקצה ועד קצה והענין כך שחמץ מרומז ליצה"ר ומצה ליצי"ט מצה היא מה צדיק היינו באיזה ענין אפשר שנחשב לצדיק נגד חסדי הבורא וגדולתו וחמץ אותיות חם צדיק שבדעתו שהוא צדיק וגם מצה הוא זריזות כי זה הוא התחל' כמאמרם ז"ל זריזות מביא לידי וכו' ונבין ענין מאמר בעל הגדה מצה שאנו אוכלין על שום שלא הספיק בצקם וגומר עד שנגלה עליהם ממההקב"ה וגאלם וקשה לי תינח החמץ מה שהוא ע"י שיהות הבצק זה שייך לאסור אבל חמץ ע"י מים חמין או שאור שזה ג"כ ממהר להחמיץ א"כ אמאי אסור והנר' כך כי ע"י שנגלה הקב"ה לא היה יוכל להיות חמץ כי הוא מצד א' ובאמת צ"ל הלא איתא בגמרא ברכות שהתחל' הגאולה מבערב וענין גילוי הקב"ה הי' בחצו' הליל' ונבין מאמר' ז"ל ואתם לא תצאו איש מפתח וכו' ופירש"י כיון שניתן רשות וכו' וקשה לא היה לי' לאזהורי רק בכורי ישראל ואמאי לא היה שום בר ישראל רשאי לצאת וזה יש לתרץ כיון שהקב"ה קרא בני בכורי ישראל וא"כ כיון שניתן רשות על בכורי מצרים אזי היה ח"ו יוכל גם על ישראל לשלוט לכך צוה אותם ואתם לא תצאו וכו' ונוכל לומר כך דכתיב ופסח ה' על הפתח וי"ל פסח מלשון פוסחים על שתי סעיפים היינו לשון פסיעה והיינו דלכאורה קשה דהמשחית כיון שניתן רשות ליכנס לבתי מצרים אזי יכנס גם לבתי ישראל רק שהקב"ה הי' עומד על הפתח כאיש העומד לשמור את בנו כמבואר בזה"ק בענין מזוזה וענין דם פסח על המשקוף זה היה כמו משכן מקו' שיהי' ראוי שהשי"ת יהי' שם וגם י"ל דהנה טלה בגי' דם ובענין דם פסח נחלש מזל טלה ונבין הענין מה נשתנו הבכורות מכל מצרים ששאר מצרים לא לקו והבכורות לקו וי"ל בפשוט ע"ד ונתתי כפרך מצרים וישראל נקראים בני בכורי לכך הבכורי מצרים היה כפרתם עוי"ל כי טלה ראש להמזלות ונקרא בכור ואיתא יפקוד ה' על צבא מרום וכו' ומאמרם ז"ל אין הקב"ה נפרע מאומה עד שנפרע מאלהיה תחילה עוי"ל לפי שמזל טלה ראש למזלות ועליון וקרוב למעלה יותר משאר מזלות והנה כשהקב"ה ירד משמי מרום למצרים כדי להציל את ישראל נמצא מה שהי' טלה עליון נעשה תחתון נמצא הבכורים שהיה להם יותר אחיזה בהמזל ירדו יותר ולכך לקו הבכורים והיינו שע"י מצות קרבן פסח משכו ישראל הקדושת הש"י למטה ונעשה טלה בתכלית הירידה וכנ"ל ולפי גודל הקדושה של הבורא ב"ה שנתגלה אזי מצוה לאכול מצה בלילה הראשונה והכתוב קבעו חובה כי בשבת חובה לאכול פת כי עיקר הסעודה על שם לחם ובעת גילוי קדושת הבורא ב"ה מצוה לאכול ולשתות וי"ל רמז ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו ומה"ט בכל יו"ט חובה לאכול פת רק בלילה הראשונה של פסח לא הי' יכולים לאכול פת כדי שלא יתנו מקום לס"א לאחוז לכך חובה לאכול מצה שהוא מרומז לקדושה כנ"ל מה צדיק באשר שס"א הי' צריך לשלוט על מצרים וכדי שלא יאחוז בישראל הי' ישראל צריכים להחזיק עצמם בקדושה עליונה כדי שיהי' ראוי שהש"י ישכון שם ויציל את ישראל ולא דמי לשבת ושאר יו"ט כי בעתים הללו אין שטן ואין פגע רע שולט משא"כ בלילה ראשונה של פסח כנ"ל א"כ הי' בזה שני ענינים לכך קבעו לשאול מה נשתנה ולומר תירוץ דהוה נמי שני ענינים והנה