ליקוטי מהרי"ל על כתובות וקידושין קכג

אם מלוה ופרוטה אי דעתה אפרוטה או אמלוה א"כ לכאורה הי' קשה אמאי סוברים חכמי' דאינה מקודשת אף אם דעתה אמלוה מ"מ הא הוי ש"ש וא"ל כנ"ל דר"מ דסובר דאומנים הוו ש"ש וחכמים סוברי' ש"ח דא"כ קשה מה צריך לדחוקי ולאוקמי פלוגתייהו במילת' דלא הוזכר כלל בפלוגתייהו בברייתא אם הוסיף לה נופך משלו זה דבר חדש הוא לומר דמיירי פלוגתייהו בהכי כיון שלא נראה כלל לומר דמיירי בי' דלא הוזכר כלל בברייתא ובאמת לכל האוקימתא דלעיל אין צריך כלל לומר דפליגי במה דלא איירי בברייתא מה שא"כ הך דהוסיף לה נופך משלו זה ודאי דוחק הוא להעמיד פלוגתייהו בזה האופן עיין במפורשי' דפירשו דהא דדחיק לאוקומי בזה האופן היינו משום דאינו רוצה לומר דפליגי באוקימתא דלעיל בישנה לשכירות דא"כ יהי' הלכה כחכמים דהא אנן פסקינן דישנה לשכירות ורוצה לאוקמי פלוגתייהו באופן שיהיה הלכה כר"מ משום דגם אנן פסקינן לעיל דמלוה ופרוטה דעתה אפרוטה וא"כ יהי' הלכה כר"מ באותה פלוגתא וא"כ לפי דברי הנ"ל משום דהא דסברי דאינה מקודשת משום דסברי דהוי ש"ח וא"כ קשה לענין מה צריך לדחוק לאוקמי פלגתייהו במלוה ופרוטה ולומר דבר חדש דאיירי בהוסיף לה ולא מוקי בפשוט דפליגי בזה דר"מ סובר דהוי ש"ש ושפיר מקודשת משום דש"ש יוכל לקדש אשה לסברת פוסקים הנ"ל וחכמי' סוברים דאינה מקודשת משום דסברי דהוי רק ש"ח ובשלמא לעיל לא קשה לפי ווה דפליגי באומן קונה בשבח כלי אמאי לא מוקי פלוגתייהו דר"מ סובר דהוי ש"ש וח"ס דהוי ש"ח זה אין קושי' דהא לעיל באמת הך אוקימתא דאומן קונה אינו כלל דחוק ואינו צריך להוסיף מילתא בברייתא בפלוגתייהו ולא קשה כלל רק לפי מה דהוצרך לדחוק ולהוסיף דבריי' דאיירי בהוסיף לה נופך משלו והוקשה לכאורה לענין מה צריך לדחוק ולאוקמי פלוגתייהו במילתא דלא איירי בי' בברייתא וא"כ קשה שפיר לפליגו באומן אי הוי ש"ש אי לא אך ז"א דבאמת לפי אוקימתא דפליג' במלוה ופרוטה ואיירי שהוסיף לה נופך משלו הנה לכאורה זה אינו מבואר אימתי הוסיף לך נופך אם בשעת קדושין בעת שאמרה לו עשה לי שירים ונזמים אז הוסיף לה נופך משלו או לאחר שהחזיר לה השירים תוסיף לה נופך משלו ולכאורה יש קצת ראי' דאיירי שהוסיף לה בעת שאמרה עשה לי שירים דהא קתני בברייתא דר"מ סובר דכיון שעשאן מקודשת וא"כ אם נאמר דאיירי שהוסיף לה לאחר שעשה השירי' ונתנ' לה אז הוסיף אזי אין שייך לומר דכיון שעשאן מקודשת דהא אינה מקודשת עד שהוסיף לה נופך משלו ומדקאמר כיון שעשאן מקודשת ודאי דאיירי שהוסיף לה בעת שאמרה לו וא"כ שייך שפיר כיון שעשאן מקודשת מיד והנה איתא בח"מ סימן ש"ה דאם יש לשואל כלי אצל משאיל באופן שמחויב המשאיל לשמור הכלי של השואל אזי פטור השואל באם נאבדה או נגנבה הכלי של המשאיל משום דהוי שמירה בבעלים דהא המשאיל עמו קרינא בי' כיון דמחויב הוא לשמור כלי של השואל עיי"ש והכה לפ"ז ל"ק קושית הש"ך על הפוסקים דאם הוי ש"ש יוכל לקדש א"כ אמאי אינה מקודשת לחכמים דהא הוי ש"ש דא"ל דחכמים סברי דהוי ש"ח א"כ קשה עכ"פ על אוקימתא דפליגי במלוה ופרוטה אמאי צריך לדחוק ואמאי לא ונוקי פלוגתייהו באומן אי הוי ש"ש או ש"ח דר"מ סובר דהוי ש"ש ורבנן סברי דהוי ש"ח ז"א די"ל דגמרא מוקי כמו שפירש שם בכל האומרים דמביא ברייתא דשוכר הוי ש"ח לר"מ ולר' יהודה ש"ש וא"כ י"ל באמת דרבנן סברי דהוי ש"ש ור"מ סובר דהוי ש"ח וא"כ לא מצי לאוקמי פלוגתייהו בזה דאם הוי ש"ש לר"מ הסברא דלא יהי' מקודשת ולרבנן תהי' מקודש' וא"ל דא"כ קשה אמאי סברי חכמים דאינה מקודש' דהא סוברים דהוי ש"ש וא"כ יוכל לקדש אשה כקושי' הש"ך הנ"ל ז"א דהא אם נאמר דאיירי בהוסיף לה בעת שאמרה עשה לי שירים אזי הוסיף להנופך והנה שפיר אמרו חכמים דאינה מקודשת משום דזאת ודאי אם הוסיף לה נופך משלו אז קודם שעשאה והיא ודאי לא רצתה להתקדש בפרוטה זו עד שיעש' לה השירים דהא אמרה לו בפירוש כן עשה לי שירים וכו' ואקדש אני לך עיין בתוס' דף מ"ו ד"ה ואפילו בקמייתא דפירשו דהיכי דהדיבור אינו כגמר עד מסירה אחרונה אזי מסירה הראשונה הוי מלוה כשאכלו דלא בתורת קדושין אתי לידה וה"ה הכא דהא הקדושין אינו גומרים עד שיעשה לה השירים וא"כ כל כמה דאינו עושה ומחזיר לה הוי המעות היינו הפרוטה מה שהוסיף לה הוי פקדון ובאמת זאת אין קושי' האיך מקודשת לר"מ דהא אף אם כשעשאה דעתה אפרוטה הא הפרוטה נתן לה כבר והוי מלוה הפרוטה גופה ז"א די"ל דמיירי בשלא נתאכלה הפרוטה והפרוט' בעין וא"כ מקודשת שפיר בפרוטה דהוי אצלה כפקדון ולפ"ז שפיר לרבנן אינה מקודשת אף דהוי ש"ש על הכלי ז"א דהא בעת שקיבל הכלי לעשות שירים ונזמים אז נתן לה פרוטה והוי כפקדון אצלה כנ"ל וא"כ יש לאומן אצלה פקדון וא"כ אין כאן ש"ש על הכלי משום דהוי שמירה בבעלים כסברת הפוסקים הנ"ל לכך אינה