ליקוטי מהרי"ל על כתובות וקידושין קי

גבי מעשה ידי' דודאי הוא רק מדרבנן וא"כ מדאורייתא חל הנדר דז"א דהא אין הנדר חל דדיבור שאין בו ממש הוא רק מדרבנן הוא בבל יחל וא"כ לא קשה ושפיר א"צ להפר ודו"ק ולפ"ז לא קשה קושית תוס' הנ"ל על רש"י די"ל דהא דלא א אמרינן דיוציא בשבת א' בשביל תשמיש היינו משום דתשמיש דבר שאין בו ממש הוא וא"כ הנדר הוא רק מדרבנן ואם כן לא אתי נדר דרבנן ומפקיע שיעבוד עונה דאורייתא כיון דמדאורייתא משועבד הנאתו לה משא"כ מזונות היינו במדיר מלהנות דדבר שאין בו ממש רק בל יחל דרבנן ואם כן חזינן דאין צריך להפר והיינו דנדר דרבנן לא מפקיע שעבוד דרבנן וא"כ הכי נמי גבי מזונות אף דנדר דאורייתא הוא דיש בו ממש וי"ל הא גם השעבוד דאורייתא דסובר דמזונות דאוריית' וא"כ בודאי דמי נדר דאוריית' לנדר דרבנן ושעבוד דאוריית' לשעבוד דרבנן וכי היכי דהתם לא מצי מפקיע הכי כמי גבי נדר דאורייתא ופריך שפיר

שם בגמרא וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה וכו' וקשה לי הא י"ל דמיירי בנדרה היא שלא תהנה ממנו והוא קיים לה ואף דקתני המדיר את אשתו מ"מ הא גבי קישוט נמי קתני לשון זה ומפרש הגמרא דאיירי בנדרה הוא וא"כ לענין מזונות ברישא י"ל דמיירי כמי כה"ג ומה פריך אך לשיטת רש"י י"ל דל"ק כיון דרש"י מפרש דלשון מלהנות לו משמע נמי תשמיש והיינו שהוא לא תהנה ממנו א"כ אם איירי מתני' בנדרה הוא שלא תהנה ממנו קשה דא"כ הא תשמיש נמי בכלל הנאה וא"כ הוי נדרה אתשמיש נמי שלא תהנה ממנו והיינו הנאת תשמשך עלי קונם וא"כ חל הנדר נמי אתשמיש וא"כ אמאי קתני דתמתין ל' יום הא הדין כן הוא שלא תמתין רק שבת א' לב"ה רק לשיטת תוס' דלהנות משמע רק הנאת מזונות א"כ קשה מה פריך הגמרא וא"ל משום דלא הוי נדרי עינוי נפש וא"כ לא מצי הבעל להפר וא"כ אמאי יתן כתובה ז"א דהא מבואר בנדרים דף פ"ב הנאת פלוני עלי יפר ע"ש ויש לומר דמזה מוכיח רש"י שיטתו ולשיטת הרמב"ם דיוכל להשרות אשתו ע"י שליש אפי' אם אינה רוצה רק שלא ע"י נדר ולפ"ז י"ל אף אם נימא בנדרה היא וקיים לה הוא אזי הוא נותן אצבע בון שיני' היינו לענין דצריך ליתן כתובה ולא אמרינן דתצא בלא כתובה מטעם אי אפשי באשה נדרנית דאם אין רצונו בנדרנית הוי לי' להפר וגם כיון דהוא יוכל להפר א"כ הוא לבדה לא גרמה שתצא כי אף שנדרה הלא יוכל הוא להפר וא"כ כיון שגם הוא גרם שיהי' הנדר טוב לכך לא מפסדת כתובתה אבל לענין מזונות אם הדין דאף אם היא אינה רוצה להתפרנס ע"י שליש מ"מ יוכל לפרנסה ע"י שליש רק בלא נדר א"כ סברא פשוטה אף אם נימא דהוא נתן אב"ש מ"מ כיון דהיא נדרה ולא הוא אזי יוכל לפרנסה ע"י שליש לעולם ואמאי קתני יוצא ויתן כתובה אחר שלשים יום אלא ודאי דאיירי בנדר הוא ואם נימא כשיטת הירושלמי דאף בלא נדר אינו יוכל לפרכס ע"י שליש אם היא אינה רוצה אזי אפשר אם נימא דהוא נתן אב"ש לכך אחר ל' יום צריך להוציא בכתובה ואם נימא דרש"י סובר כהירושלמי הנ"ל אזי מוכיח רש"י שיטתו דלהנות לו משמע נמי תשמיש וכנ"ל ודוק

בתוספות ד"ה הכי נמי כיון דמשועבד לה וכו' לאחר ל' תהנה ותאסר לכאור' קשה מה פריך הגמרא דילמא מיירי שהבעל הדירה ממזונות ותלאו בתשמיש כמו שפירשו התוס' ואחר הנדר תיכף נדרה היא ג"כ שלא תהנה ממנו וקיים לה הוא וא"כ לא שייך הסברא שתהנה ממנו אך י"ל דמ"מ פריך הגמרא שפיר דהא מצי לילך לגבי חכם להתיר נדרה שתהי' יכול להנות ממנו ואם אינה רוצה אזי אמאי יוציא ויתן כתובה הא המניעה ממנה לשיטת רש"י לקמן בנדרה הוא וכו' קשה ולשיטת התוס' אתי שפיר אך לדעת הפוסקי' דאם קיים לה הבעל שוב אינו יכול החכם להתיר משום דעל דעת בעלה לבד הוא נודרת עיין ביו"ד סימן רל"ד סכ"ג בהג"ה א"כ קשה אך ז"א דא"כ קשה לשמואל דהטע' דימתין שמא ימצא פתח לנדרו ואם נימא דמיירי שהדירה שיאסור תשמישה עליו אם יזון א"כ קשה הא איתא ביו"ד סי' רכ"ח ס' כ"ז דאין חכם יוכל להתיר עד שיחול הנדר אבל בנידון זה האיך יוכל להתיר הנדר של תשמיש הא עדיין לא נאסר עליו אלא ודאי משום דתוכל היא ליהנות ממנו ויאסור בתשמיש מדין הנדר ואח"כ יוכל החכם להתיר ולפ"ז ע"כ בלא נדרה היא הנאה ממנו ודוק ודבר זה צריך עיון

בא"ד דהא לר' יהודה דאמר בפרק ב' דנדרים קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר וכו' ופירש המהרש"א ז"ל דהיינו כיון שאסורה לשמש עכשיו משום שמא תהנה א"כ תאסור עכשיו אחר שבת ע"כ ולכאורה יש מקום עיון דלא דמי דבשלמא במדיר מתשמיש סברי ב"ה דאחר שבת יוציא משום דאסורה להשתמש מגירי דילי' לחוד שהוא הדירה משא"כ כאן דמגירי דילי' מטעם שנדר מכל מקום היתה מותרת לשמש עכשיו רק דשמא תהנה היא א"כ כיון דגם מגירי דיל' הוא האיסור תשמיש עכשיו לכאורה יש לומר