ליקוטי מהרי"ל על בראשית שמות נד

צדיק בדרך שהולך בעבדות הבורא ית"ש וקרא לו אהל מועד ר"ל ששם מקום קבלת האורות והי' כל מבקש ה' לקבל הארה יצא אל אה"מ אשר מחוץ למחנה ר"ל ילך אל הצדיק אשר נראה בעינים קושיות עליו לזה הצדיק ילך ויקבל הארה ממנו לעורר לבו לעבודת הבורא ית"ש

ויאמר הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך יש לדקדק דמתחילה אמר נגד כל עמך וחזר ואמר ורא' כל העם דהוא כפל לשון במ"ש ונראה דכת האפקורסים הדוברים על צדיק עתק אינם מאמינים כלל שהצדיק יכול לפעול נפלאות ועי"ז גם אם רואים שהש"י עושה איזה נס היפך הטבע היטיב חרה להם והיא לשיכים בעיניהם מחמת שהש"י עושה היפך דעתם המשובשת אבל אילו המאמינים בצדיק הוא מחמת שהם יודעים שהצדיק היא דבוק תמיד בו יתב"ש וכל מה שהצדיק עושה ה' הוא עושה ומצליח בידו וא"כ כשרואים איזה נס ופלא שהצדיק עושה יש להם הנאה ושמחה גדולה וזה הוא עיקר האמונה כמ"ש ויאמינו בה' ובמשה עבדו אבל הכת הא' הם כופרים בעיקר מאחר שאין להם אמונה בהצדיק כלל וזש"ה ויאמר כו' נגד כל עמך אעשה נפלאות דעמך היינו הערב רב כידוע מאמרם ע"כ רד כי שחת עמך ואמר זה הנפלאות והנסים יהי' התנגדות להכת הערב רב כנ"ל דאפילו אם הש"י עושה איזה נס הוא מתחרה להם והדר אמר וראה כל העם אשר אתה בקרבו היינו הישראל שהם מאמינים בני מאמינים כמ"ש שש מאות אלף איש אשר אנכי בקרבו את מעשה ה' אשר אני עושה עמך היינו שיוטב בעיניהם וישמחו על הנס שיעשה הש"י ע"י הצדיק וזה כוונתו באמרו אשר אני עושה עמך ולשון וראה כמו רואה אני את דברי אדמון

לפרשת פרה

זאת חקת התורה וכו' וי"ל בדרך רמז על מאחז"ל אם אין קמח אין תורה ואם אין תורה אין קמח וי"ל רמז חקת מלשון כי חק לישראל הוא שאחז"ל לישנא דמזוני הוא עיין בר"ה וי"ל חקת היינו התורה כי זה תלוי בזה הכל א' חקת כשיש מזון ופרנסה בריויח התורה נוכל לבוא לתורה וגם חקת היינו מזון יש התורה כשאנחנו דביקים בהתורה עוד יש לומר דאיתא בזה"ק מאן דנטר שבתא כאילו נטר אורייתא כולה וי"ל רמז דאות ז' מרומז על שבת כדאיתא במס' מגילה ביום השביעי וכו' שבת הי' ע"ש וי"ל תיבת זאת היינו ז' היינו שבת את היינו כל התורה מאלף עד תיו

פרשת ויקהל

ויקהל משה את כל עדת ב"י וכו' אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותו נ"ל בע"ה לפרש דהנה מצינו גדול השלום ושנאוי המחלוקת וכשישראל באגודה אחת אזי הוא ענין גדול וי"ל רמז ויקהל משה את כל עדת וכו' וי"ל שהביא אותו אל האחדות והיינו שקיבל אותם בגשמיות דהיינו שהקהיל אותם ובאמת שבזה קשר אותם כ"א לשרשו ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם דהיינו שהשי"ת ב"ה רצונו שיהיה אחדות בינינו וגם ע"י שאמר להם תורה ומצות ה' בזה קיבץ אותם וקשר כ"א בשרשו והיינו ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ע"י מה ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' עי"ז ויקהל קיבץ אותם למקום אחד

ויקהל משה וכו' אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהי' לכם קודש והקשו המפרשים וכי שייך כאן לשון ציווי ששת ימים תעשה מלאכה זה רשות ולא מצוה ונ"ל ע"ד הרמז שאיתא ששת ימים רמז לששה קצות מזרח מערב צפון דרום מטה מעלה ושבת הוא נקודה אמצעית וששת ימי המעשה הוא בחי' יראה ושבת הוא בחי' אהבה כדאיתא בכתבי האר"י ז"ל שבשבת הי' מרים קולו בפסוקי דזמרה יותר מבחול מחמת אהבה ובחול הוא בחי' יראה ויראה הוא צמצום כנודע ועוד טעם כשיש לאדם יראה מאיזה דבר אז מצמצם עצמו בכל יכלתו ובחול הוא בבחי' קצות כנ"ל ובקל יכול לילך ולצאת מן הקצה והגבול ע"כ צריכי' לעבוד בבחי' ירא' ולצמצם א"ע שלא יצא מהגבול משא"כ בשבת שהוא נקודה אמצעי' הוא בבחי' אהבה ע"כ בשבת מותר להתפלל בחי' אהבה ולפשט א"ע כי אינו באפשר שיצא מהקצה והגבול כי הוא באמצע ומלאכה בגי' אל אדני בגי' צו כמש"ה צו לצו פי' לצו של ע"ז תעשה לך צו אחר שלא תלך במעשיהם וזה שנאמר אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה פי' בששת ימי המעשה שהם בבחי' ששה קצות צוה לעשות מלאכה דווקא ומלאכה בגי' אל אדני בגי' צו פי' תעשה צו לצו שתעבוד ביראה ובפחד שלא תצא מהגבול משא"כ בשבת שהוא נקודה אמצעית תעבוד בבחי' אהבה כנ"ל וכשתעשה מלאכה זו בששת ימי המעשה אז וביום השביעי יהי' לכם קודש פי' תבין ותרגיש בחי' תענוג שבת יהי' לכם קודש כי' מדרגת קודש ישראל לה' ראשית תבואתו כי חול מכין לשבת

ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהי' לכם קודש וכו' ונ"ל ע"ד מאחז"ל