ליקוטי מהרי"ל על בראשית שמות לא

אותנו לעשותן והואיל שאנו קיימנו וקבלנו עלינו דרך כלל לעשות כל אשר דבר ה' יש לנו לאמת דברינו ולהוציא מן הכלל אל הפרט ולקיים התורה והמצות מאז נפתחו לנו שערי' הגנוזים בפלא עליון ויתמשך עלינו ממחשבה ונקודה סתימ' דרך כל העולמות כל מיני ההטבה וכל מיני חסדים ושפע חיים וישועה וברכה ושלום על כל זרע ישראל בכלל ופרט אכיה"ר

ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה וגומר הנה לכאורה צריך להבין הלא כתיב בהפסוק הקודם וירא והנה הסנה וגו' א"כ מה קאמר אח"כ ואראה כו' וצריך לומר דהיינו שאראה מלשון הבנה וכמו אצל אברהם וירא וירא ב' פעמים עיי"ש ברש"י פרשת וירא ואבין מדוע לא יבער הסנה ומה שאמר אסורה נא היינו שאתקרב שאהיה קרוב כדי שאדע ורש"י פי' אסורה נא אסורה מכאן להתקרב שם עכ"ל ולי נראה כך שמרע"ה ראה ענין פלא שהוא למעלה מן השכל והי' חושב בדעתו כך שלא אחשוב כלל מזה הענין כי הוא למעלה מן השכל והסיח דעתו מזה ובאמת גם זה הוא ענין סייעתא דשמיא והוא ג"כ שכל גדול ונוכל לומר נא היינו מרומז על בינה וחכמה כי נון מרומז על חמשים שערי בינה ואלף מרומז על חכמה כמו שאיתא בגמ' אלף חכמה ואמר כך אסורה נא היינו שלא אעיין לזה המראה בבינה וחכמה כי הוא למעלה מן השכל ואראה את המראה וכו' והיינו כיון שהשי"ת נותן לי שכל שאסור דעתי מסתמא ודאי יסייע לי שאבין את המראה שאדע לנכון

ויאמר משה משה ויאמר הנני נ"ל שכתוב משה משה כי איתא מאח"ז על בת קול והיא שאמר הן הן והנה להבין מה שהשי"ת קרא לו מקודם יש לומר כדי לעשות הכנה לקבל הנבואה ובזה שאמר הנני הי' הכנה לקבל הנבואה והנה הי' זה כמו ענין בת קול לכך כפל משה משה כמו הן הן הנ"ל ואח"כ היה הנבואה כמו שכתוב

ויאמר משה משה וקשה למה לא כתוב פסוק בין משה למשה כמו באברהם אברהם ע"ל שכתוב ואהבת בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר פירוש היינו בכעס יכעוס על עוברי רצונו יתברך ובתאוות ג"כ יהיה הכונה רק לש"ש ובאדם יש שני חסרונות אחד (כאן חסר) והיצ"ט מתאוה להש"י והיצה"ר להיפך וצדיקים שוברים את היצה"ר ועושים באכילה מצוה כמו בתפילין דהיינו להוציא נצוצות הקדושים רק המצוה הזה אינו יכול לעשות רק שיהי' בתחילה היצה"ר קצת כי אם לא יהיה תאב לאכול אזי לא יקיים המצוה אבל מש"ר ע"ה היה מקיים באכילה מצוה כמו תפילין כי לא הי' לו שום תאוה אפילו בהתחלה רק היה אוכל לקיים המצוה ולכן לא כתיב פסוק בין משה למשה כי לא היה שום הפסק במצות אבל באברהם כתיב פסוק שהי' קצת הנ"ל וזהו רק לצדיקים אבל אנשים פשוטים צריכים תיכף לשבור את התאווה וד"ל

ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאוביו וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש כו' אל מקום כו' עד סוף הפרשה הדיקדוקים רבו בפסוקים אלו ראה ראיתי ראיה כפולה ל"ל וגם את עני עמי אשר במצרים האי סיומא ל"ל וגם את צעקתו שמעתי מפני נוגשיו אינו מובן ואין רצוני להאריך בדיקדוקים וכבר עמדו עליהם מפרשי התורה אבל תוכן הענין הוא דהנה באמת זרע ישראל כשהיו במצרים היו במדרגה תחתונה מאד כי לא היו בני תורה ולא היה להם במה להתקדש א"ע ואף שהיו בהם אנשים טובים וצדיקים זה היה מצד נשמתם שהיה להם והיו עובדים בשכלם כמו אבותינו הקדושים אברהם ויצחק ויעקב ומי שהיה לו נשמה קדושה הלך בעקבות אבותיו וכמו כן שבט לוי שהיו טובים מצד עצם קדושתם אבל שאר המון עם לא היה להם במה לעבוד ובאמת זה היה פלא אף שלא היה להם שום תורה ומצות מ"מ היה בהם כמה מדות טובות שהיו פרושים וגדורים מן העריות כמשאח"ז אחת היתה ופרסמה הכתוב וכן שלא שינו את שמם ולשונם אבל לכל זה היו ערומים בלא תורה ומצות כמש"ה ואת ערום ועריה כו' וע"ז הסתכל משה רבינו בשפלות של ישראל שאינם כדאי לעשות להם ניסים ולגאל אותם ע"ז אמר לו השם ראה ראיתי את עני עמי כל מקום שנזכר עני בתורה הכונה אמתיות הוא על מי שהיא עני בדעת ה' בתורה ובמצות וזה שאמר לו השם אתה רואה בדלת וחסרון של ישראל אבל עדיין לא השגחת עליהם בשלימות ואני ראה ראיתי ראיה כפולה בעניות של עמי וראיתי שזה עניות של עמי כל זה בא להם אשר במצרים שזה גורם להם אשר הם מעורבים בין אומה מצרית הללו אשר הם שורש הרע ואין זה חידוש על חסרונם להיותם משוקעים בתוך גילוליו תועבת מצרים אבל ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו ר"ל אף שיש להם שיעבוד גופן ושיעבוד הנשמות אעפ"כ עיקר צעקתם הוא מפני נוגשיו נוגשיו דייקא כביכול שהשכינה