ליקוטי מהרי"ל על בראשית שמות כט

חיבור שמדבק עצמו להבורא ב"ה ור"ל נפתלי שהצדיק גורם שאילה היינו כנס"י נקראים אילה מה אילה כו' שלוחה היינו שהוא גורם בעבודתו שהם נשתלחים מהגלות הנותן אמרי שפר דאמרי הוא לשון מלבושים לשון בצע אמרתו הנותן אמרי שפר שנותן למעלה מלבושין וקשוטין נאים

בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור. ע"ד דברי חכמי' בנחת נשמעין ר"ל כשאדם מתפלל לפני הקב"ה או כשאומר שירות ותשבחות כשאומר הדיבורים במהירות ובקול גדול והדיבורים אינם יוצאים ממחשבה ולב' אינם מועילים כלום כמ"ש בפי' ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממנו אלא הדיבורים צריכין שיהיו במתינות ובישוב הדעת שיחשוב במחשבתו ולבו מה שיוציא מפיו וכשעושה כן אזי דבריו נשמעים ונתקבלים ואיתא שהשם הק' אהיה הוא מרומז על המחשבה וג מילואים של שם אהיה קס"א וקמ"ג וקנ"א עם ג' המלות גי' נחת וזה רמז לנו דברי חכמים בנחת ר"ל כשהדיבורים יוצאים מעמקות המחשבה בכוונה נשמעין כלומר שנשמעין ונתקבלים וזה רימז לנו הכתוב בן פורת יוסף הצדיק שהוא בגדלות כי פורת לשון מפרה ומרבה בן פורת עלי עין שהולך בגדלות עד שאי אפשר להשיגו אזי גורם בנות צעדה עלי שור ר"ל בנות גימ' ג' מילואים של שם אהיה כנ"ל ואיתא ששם אהיה רומז לבינה ומינה דינים מתערים ח"ו והצדיק גורם שבנות שרומז על שם אהיה כמובן צעדה עלי שור שישפיע חסדים גדולים כי שור גימ' של שם אב"ג ית"צ ושם זה רומז לחסד ודו"ק

חסלת ספר בראשית

ספר שמות

ותקרא שמו משה כי מן המים משיתיהו מהידוע ומפורסם הוא בספרים כי כל אדם צריך לקדש עצמו בשעת זיווג ויהי' כל הענין לקיים רצון הבורא ולא להנאתו הגופנית אך זה א"א שיהיה הזיווג ברור כל כך שלא יתערב שום צד הנאת עצמו מצד היצה"ר שא"כ לא היה יכול להוליד כידוע ע"כ האדם הוא מלא תאוות כי בשעת הזיווג הטביעו בו אביו ואמו כל התאוות כענין ובחטא יחמתני אמי והנה עמרם ע"ה היה צדיק גדול כמ"ש במדרש אנכי אלקי אביך זה עמרם והוא בוודאי בשעת הזיווג לא היה עושה רק לקיים רצון הבורא והיה מכוון להסיר בנו הנולד לו מכל התאוות הבאים משעת הזיווג כנ"ל וזה ותקרא שמו משה גי' רצון שלא כיוונו רק לקיים רצון הבורא ותאמר כי מן המים משיתיהו לשון הוצאה או הסרה היינו שהסרתיו מכל התאוות וזה מן המים מים נוקבין ומים דכורים וזה אנכי אלקי אביך כי אב הוא שורש רצון כידוע וכן אבי יבחן איוב כו' ואנכי אלקי אביך ר"ל שאביו הטביע בו רק הרצון

ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל כו' יש לפרש דהנה הביא במדרש בקום עלינו אדם אדם ולא מלך ופירשו המפרשי' דהנה לב מלכים ושרים ביד ה' וזה בקום עלינו אדם ולא מלך וזה וימת מלך מצרים ויאנחו כי עתה מיגרע גרע שכ"ח יהי' מושל

וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים מקודם נפרש הפסוק כי יודע ה' דרך צדיקים וכו' וקשה איך יש צדיק בארץ והא כתיב לפניך מי יצטדק רק עיקר הוא התחלה צריך לראות שיהי' טוב והסוף ג"כ יראה שיהי' טוב אע"כ שבינתיים אין טוב כמ"ש הזוה"ק בני ישראל אעלין בני ישראל נפקין דהיינו כשנכנסו היו טובים י"ב שבטים שבטי י"ה ואח"כ כשיצאו ובאו לים נכנסו בהם אמונה שלימה אע"פ שבמצרים לא הי' טובים שכתוב חותמו של הקב"ה אמת דהיינו ראש תוך סוף והוא היה הוה ויהי' וכתיב את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח ופירש הגמרא דהיינו ת"ח המקטין א"ע מא' ועד ת' ונ"ל שמפני כך נקראים את מפני שהוא ראש וסוף כי הקב"ה הוא ג"כ תוך והאדם צריך לראות ההתחלה שיהי' טוב והסוף ג"כ יהי' טוב אע"פ שבינתיי' לא טוב וזהו וירא אלקי' את דהיינו הראש וסוף של אדם וידע אלקים מפני כך ידע מי שהוא צדיק וד"ל

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, במדרש הה"ד אני ישינה ולבי ער אני ישינה מן המצות ולבי ער לעשותן כו' יונתי תמתי שנתממו עמי בסיני שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה כו' דשורש הדבר הוא דמי יוכל לשער גודל האהבה והתשוקה נכבדת אשר יש להבורא כל עולמים לכנס"י זרע אברהם ידידו אשר בשבילם נבראו כל העולמות וכל היצורים והנבראים והנעשים הכל פעל השם למען ישראל ובעבורם נבראו כל מיני השפעות