ליקוטי מהרי"ל על בראשית שמות כה

לגדולתו ביתר שאת מלפנים ומקדם הוא האות כי ירידתו היתה לטובתו ממש לקבל שפע רב טוב המעותד לו ביתרון רב אשר עד בתה לא הי' ביכולתו לקבל ב' אם יפול הנופל מגדולתו וגם אחרי זה כאשר שב לגדולתו תשובתו הרמתה כמאז בלי שום השתנות ככחו אז כן כחו עתה זה לאות לטובת זולתו יהי' איזה צדיק להתעלות על ידו לכן על זה האיש נפל מגדולתו וירידה זו צורך עלי' לאיש זולתו וזה הכוונה בדברי יוסף הנבון בפתרונו ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון דייקא לא פחות ולא יותר רק תעלה במעלתך כאשר היית משקהו וירידתך לא היתה כי אם לטובתו כי אם זכרתני אתך ועל ידך אצא מהבור הזה ואחרי אשר יוסף ברוח בינתו הבין הדבר לאשורו סברו היתה על ה' כי הוא סיבת כל הסיבות המסבב כל זה לטובתו להקים מעפר דל להושיבו עם נדיבים אמנם הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ונחשב לו לחטא באמרו זאת לשר המשקים כי אחרי בואו אל אמיתת הענין היה לו להצפינו לבלתי לגלות לאיש זולתו ועבור זאת נתלה לו שתי שנים כי נראה כאילו תולה בטחונו בשר המשקים שיגמר הדבר על ידו שיזכירהו לפני פרעה ויהי' זאת הסיבה להוציאו מן הבור ועתה בא נבוא לפרש דברי המדרש אשר הובא למעלה אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף כי באמת סברו על ה' בהיותו מבין כי מאת ה' היתה זאת ירידת שר המשקים היתה רק לטובתו ונופל אחריו ולא פנה אל רהבים כי לא עליו תלה בטחונו האמיתי כמובן לעין הפשוט רק שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני והזכרתני דייקא כי נענש רק על אמירתו לעשות שר המשקים כמסבב איזה סיבה בהזכרת, לפני פרעה לכך נתוסף לו שתי שנים ואחרי אשר רצה ה' להוציא ממסגר אסיר ולא תוסיף דאבון נפש הצדיק נתן בלב יוסף להשכיחו הראשונות ולא תזכרנה עוד ולא יוסיף שעון על משענת קנה הרצוץ אז נתעלה ברום המעלה ומבית אסורים יצא למלוך והוא ביאור הפסוק שהתחלנו ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו מוסב אל יוסף הצדיק וסילק ידו ממנו ותלה את בטחונו מכל וכל בה' אלקיו ואז ויהי מקץ שנתים ימים כו' הכל יכול התחיל וגמר להאירו מאפלו והגביהו לרום ולשמים עלה שיאו ברוב התנשאות כראוי

פרשת מקץ

ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם. כבר הרגישו המפרשים דהל"ל ויחלום פרעה גם הקשו המפרשים מה דאמר יוסף ועתה ירא פרעה איש כו' מי שם אותו לשר ויועץ למלך גם הקשו מה דהוטב דבריו בעיני פרעה ובעיני עבדיו מה ראו בדבריו יתר שאת וענינים כנים ואמיתים יותר מפתרון חכמי צוען שפתרו לו שבע בנות כו' ושבע מדינות כמבואר במדרש אך אמנם יוסף בחכמתו הוכיח לו שחלומו הוא רק לפי פתרונו שלו באם היה כדברי חכמי מצרים על מה זה חלם לפרעה גם אם יבוא אליו החלום ע"כ הדבר ההוא שהורה עליו החלום מוכרח לבוא מאליו וממנה לא ינצל ואין חכמ' ואין עצה לשנות הענין אך בפתרון יוסף הוכיח שעיקר הוראת החלום שרצון הקב"ה לקיים העולם ולזה חלם לפרעה כדי שיכין א"ע לתיקון העולם משא"כ אם לא יחלום לו והיה הדבר בא בפתע פתאום היה נחרב העולם בכבדות הרעב ולזה אמר לו יוסף ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם ר"ל שזהו ג"כ מענין הפתרון ר"ל ע"כ מוכח שפתרוני אמת שלזה חלם לך כדי שתוכל לאגור בקיץ לחמך בשבע שני השבע ולא תכרת הארץ ברעב וא"כ לפ"ז עיקר הוראת החלום הוא להשההת העולם וקיומו אך עדיין נשאר הספק אם העיקר הענין הוא לטובת הכלל וגדולת יוסף ממילא בא או להיפך כשארז"ל כל העולם לא נברא אלא בשביל זה היינו בשביל הצדיק לזה פתח לה האי פרשתא ופרעה חולם ולא אמר ויחלום פרעה רצונו שחוזר למעלה שלא זכר שר המשקים את יוסף בשביל שאמר כי אם זכרתני כו' ונתעכב עוד ב' שנים עד כי ופרעה חולם אז נצמח גדולתו וא"כ אדרבה מוכח שעיקר רצון הבורא הי' כדי שיתגדל יוסף וקיום העולם בא ממילא ודוק

במדרש רבה פר' צ' על פסוק ויאמר פרעה אל יוסף אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק וכו' (רק הכסא אגדל ממך כו' שני פרשיות כת' משה בתורה כו' ואנו למדים אותה מפרעה הרשע אתה תהיה יכול כמוני ת"ל רק גדולתי למעלה מגדולתך והדין דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני ה' אלהיכם קדושתי למעלה מקדושתכ' כו' והיא תמו' להבין מה יכול כמוני וכי מה ה"א יש להדמות אליו ית' בקדוש' הלא כתיב אל מי תדמיוני כו' אך י"ל דהנה תיבת קדושה הוא מורה על דביקות האדם בהש"י שמואס ברע ועושה גדר לאבריו ומדבק א"ע בטוב האמיתי ועי"ז הוא ממשיך עליו קדושה מלמעלה והנה ידוע מאחז"ל דהקב"ה מניח תפילין ומה כתיב בהו ומי כעמך ישראל כו' דוודאי אין שייך לומר עליו ית"ש שמופשט מכל צורה ודמות דמניח תפילין רק שהוא דרך משל ומרמז על דביקות הש"י בכנס"י