לב חכמים על מסכת שמחות ו:ג

באו אחרים לנחמו חולצן. כל שבעה. כ"ה בירושלמי פ"ג דמ"ק [וכ"מ בגמ׳ דמ"ק דלאו דוקא ביום ב׳ לחוד מדאיבעיא להו בשני לעולא ע"ש] ונ"מ לדידן דאם באו פ"ח אינו מניח לכתחלה עד שילכו [אבל במרדכי דמ"ק סי׳ תתצ"ד כתב דבשלישי אפי' יש שם פ"ח מניחן] ועי' מ"א סי' ל"ח ס"ק ה׳ ובהגר"א שם. מיהו ביום ז׳ יש להקל להניח לכתחלה אפי׳ קודם נה"ח אפי׳ יש פ"ח ועי׳ בהגר"א יו"ד סי׳ שצ"ה:

דברי ר"א ר"י כו׳. כ"ה ג"כ בירושלמי ריש פ"ג דברכות ופ"ג דמ"ק ואיתא שם הלכה כר"א בנתינה וכר"י בחליצה ר"ז בעי נתן ביום שני כר"א מהו שיעשה כר"י שלא לחלוץ (וכהבעיא בגמ׳ דידן). אמר ריב"ב כיני נתן ביום שני כר"א יעשה כדי כר"י שלא לחלוץ (וכן מסיק, רבא בגמ׳ דידן). "דלא כן" נימא הלכה כר"א "בשני וכר"י בשלישי". כ"ה גי' הגר"א. עכ"פ ע"כ צ"ל ובירושלמי מתנייא דברי ר"א ור"י להיפך מגמ׳ דידן כי קשה להגיה כ"כ בירושלמי בכל המקומות ר"י במקום ר"א ור"א במקום ר"י: