לב חכמים על מסכת שמחות יד:ח

ואם פינהו מקומו טמא ואסור בהנאה קבר הידוע אסור לפנותו ואם פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה כצ"ל לדעת הרמב"ם [הובא בשו"ע סי׳ שס"ד ס"ב ועי׳ ב"י שם] וכ"ה בירושלמי סוף נזיר ובתוספתא פט"ז דאהלות. אך מ"ש שם בתוספתא במזיק את הרבים מקומו "טמא". צ"ל "טהור" וכן הונאה בר"ש ספט"ז דאהלות אך גירסתו שם בקבר הנמצא ג׳׳כ מקומו טהור:

ודע שבנוסחא שלפנינו במסכת זו חסר הרבה. ועי׳ מ"ק כ"ד א׳ תנא באבל רבתי אבל אסור כו׳ ושם כ"ו ב׳ תנא בא"ר אבל לא יניח כו׳ [אך מ"ש בכתובות כ"ח א׳ תנא בא"ר בד"א כו׳ ועי׳ נ"י לעיל ספ"ב. יש לדחות דמדמי מילתא למילתא והך דנפרעת ע"י עצמה הוא הוספת הש"ס כאילו כתוב כן להדיא בברייתא. וכיוצא בהרבה מקומות בש"ס] ועי׳ בהגר"א יו"ד סי׳ של"ה ס"ק ט׳ וסי׳ של"ז וסי׳ של"ח ס"ק א׳ וסי׳ של"ט ס"ק א׳. וכמו כן במסכת כלה שלפנינו חסר הרבה ועי׳ בהגר"א יו"ד סי׳ שע"ו ס"ק ו׳ והראשונים הביאו כמה דברים שאינם בנוסחא שלפנינו: