לשון חכמים, חלק ראשון מו

בקשה קודם ביעור חמץ

ביום י״ד יקיים מצות הביעור על ידי שריפה והיא מצות עשה מדאורייתא לסברת חד מ״ד וקודם השריפה יאמר בקשה זו.

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) , בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת בִּעוּר חָמֵץ בִּשְׂרֵפָה לְשָׂרְפוֹ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹֽדֶשׁ נִיסָן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַֽחַת רֽוּחַ לְיֽוֹצְרֵֽנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּֽוֹרְאֵֽנוּ. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּֽלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ מִצְוָה זוֹ שֶׁל שְׂרֵפַת הֶחָמֵץ. וְיַעֲלֶה לְפָנֶֽיךָ כְּאִֽלּוּ קִיַּֽמְנוּ מִצְוַת פְּסִילֵ֥י אֱלֹהֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֑שׁ. וּתְבַעֵר רוּחוֹת הַטֻּמְאָה וְהַקְּלִפָּה וְכָל־אֽוֹיְבֶֽיךָ (סמאל) וְכָל־שֽׂוֹנְאֶֽיךָ (לילית) מְהֵרָה יִכָּרֵֽתוּ, וּמַלְכוּת זְדוֹן הָֽרִשְׁעָה מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ. עַל כֵּן נְקַוֶּה לָךְ, יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזָּךְ, לְהַֽעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָֽרֶץ, וְהָֽאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּֽרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל־בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶֽךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶֽיךָ כָּל־רִשְׁעֵי אָֽרֶץ. יַכִּֽירוּ וְיֵֽדְעוּ כָּל־יֽוֹשְׁבֵי תֵבֵֽל, כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל־בֶּֽרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל־לָשׁוֹן. לְפָנֶֽיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּֽלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּֽנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת־עֹל מַלְכוּתֶֽךָ, וְתִמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעֽוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: יְהֹוָ֥ה ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ וְנֶאֱמַר. וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃

ואחר כך ישרוף את החמץ