ליקוטי חבר בן חיים ד נח

הייתי אומר דהתורה אמרה יד העדים תהי' בו בראשונה וכאן העדים לא רצו להרגו א"כ כל העם פטורין: שם ע"ב בגמ' העבירו לפני המזבח כצ"ל: שם ל"ב ע"ב אש יצאה צ"ע דהרי משכן שילה היה חרב וביהמ"ק עדן לא נבנה: שם ל"ד ע"ב מראה הפנים ד"ה דבר כ' דאוקוות ועלית קאי שילך עד מקום שידו מגעת אבל מאחר דלא שייך יעשה בזדון ממילא הוא פטור ממיתה: שם ל"ה ע"ב בגמ' ושבואל בן גרשום כצ"ל: שם ל"א ע"א בתלמוד עבין השריין כצ"ל: מס' מכות ג' ע"ב במתני' ששתן כצ"ל: שם מראה הפנים ד"ה ביושב בבית אפל ומוציא למדאורייתא צ"ע אטו פריסת שמע דהיינו קדיש וברכו ויוצר המאורות דאוריי' הוה אולי כוונתו דלא אתא תרתי דרבנן ומפיק חדא דרבנן וכפלוגתא דר"י ורבנן במ' מגילה: שם ה' ע"א מתני' באוכל נמלה כצ"ל: שם במתני' וחייב על הזקן שתים מכאן ושתים מכאן כצ"ל: שם ה' ע"ב במראה הפנים ד"ה יש חורש אלא מחפה חייב כצ"ל: שם באו"ד מותרין בהנאה נעלם מהמחבר ד' הרמב"ם בפי' המשנה מ' כריתות שם שביאר היטב דבר זה וד' המחבר בכלל ד' הרמב"ם: מס' שבועות ח' ע"ב פני משה ד"ה חייב שלש לא ידעתי למה לא מפרש דעל החרצנים והזגים אינו חייב אלא אחת דלא הוה בין שניהם כ"א כזית והחיוב השלישי הוא על כזירות גם ע"ש דעל העלים לא מחייב משום דבטלה דעתו קשה להולמו ולי כ' דאדרבא על העלים חייב משום דנגעי בגרונו ועל הפירות לא מחייב וכר' יוחנן דהוא מרא דתלמוד ירושלמי ולא הוה הנאת גרונו ובחרצני' וזגים חייב גם על הפת דאין זו כריכה ממש כמו בעלין: שם ט' ע"ב בפני משה ותני' הל' ה' שאומר שלא אישן צ"ע דאטו סתם יום א' משמע והול"ל שלא אישן ב' ימים וכיו"ב: שם י' ע"א תלמוד חמתי מפרפר צ"ע התם משום פקוח נפש הותר. שם י"א ע"א פני משה ד"ה שוא ושקר לא תשא שמע שוא צ"ל את שם אלקיך לשוא: שם י"ג ע"א פני משה ושמעה קול אלה כצ"ל: שם בתלמוד הפרישו קרבן צ"ע פ"ק דחולין דרמי הש"ס אהדדי אמרם להוציא את המומר והדר תנא נקברין מפושעי ישראל הרי יוכל לאוקמי סיפא בשבועת העדות וכה"ג דהכא דהוה פושעי ישראל ומקבלין קרבן ממנו: ליקוטי תלמוד ירושלמי מס' שבועות שם י"ז ע"ב תלמוד וגרעת מעה צ"ע דבקרא השקל עשרים גרה וא"כ הדינר ה' מעין: י"ט ע"א גמ' טענו חטים וקרקעות צ"ל כלים וקרקעות: ליקוטי תלמוד ירושלמי מס' הוריות פ"א ה"ג ולא נמצאת עוקר כל שם שחיטה לא זכיתי להבין הכוונה: פ"ב ה"ה וא"ל נטמאתי בא לו בארוכה פטור בקצרה כ"נ דצריך להיות דפי' מיד חייב: פ"ג ה"ג מכאן ואילך בלסטים היו נוטלין אותה בפ' ויחי על פסוק לא יסור שבט מיהודה: ליקוטי תלמוד בבלי מס' ב"ק ה' ע"א תוס' ד"ה למעוטי מוסר בהגוזל בתרא קי"ז עיי"ש וצ"ע ועיי' ש"ך חו"מ סי' שפ"ו בהגהת הש"ך עי"ש: ט' ע"ב רש"י ד"ה שאין בהם מעילה אינו חייב כצ"ל: י' ע"א תוס' ד"ה שהשור חייב בו מי שהמת שלו ע' ירושלמי מכלתין פ"ק ה"א במראה פנים ד"ה יצא אדם: ל"א ע"א תוס' ד"ה אמר רבא דקיי"ל כברייתא כצ"ל: מ"ג ע"א תוס' ד"ה אפי' בא עלי' בירושלמי פ"ה הל' ה' ועי' במראה פנים שם ביאור ד' תוס' אלו: שם תוס' ד"ה אמר רבה וכולן אליבא דר"ע כצ"ל: מ"ו ע"א תוס' ד"ה שור שנגח וי"ל כדפרישית לעיל כ"ה ע"ב ד"ה עד סופו': ס"ז ע"א תוס' ד"ה צנור ע"י חטיטה צ"ל חקיקה: ס"ט ע"א תוס' ד"ה כל שנלקט שמא לא יפרש כצ"ל: שם באו"ד ואע"ג דבדבר שי"ל מתירין ע' יו"ד סי' ק"ב סעי' ג' ועי' ש"ך שם: ס"ק ה' שם סעי' ד' כל אי' שלא היה כיכר ובאו"ח סימן ש"כ סעי' ב' וצ"ע ועי' מחצית השקל או"ח סי' שי"ח מג"א ס"ק ח': ע"א ע"ב תוס' ד"ה למעוטי שתים בס"ו המתני' דגיטין עיי' גיטין שם וצ"ע: ע"ה ע"ב גמ' ואסהידו בי' דגנב כצ"ל והשאר כ' טעות ע' רש"י . ע"ח ע"ב רש"י ד"ה גנב פטר עצמו ואליבא דר"ש ד' רש"י צ"ע וע' רמב"ם: פ"ב מגניבה הל' א' דקרן גם לרבנן חייב: פ"ב ע"ב תוס' ד"ה ואסור לאדם בסוה"ד וכ' דלא יגדל עי' רש"א: פ"ה ע"ב תוס' ד"ה שבת הפחתתו בסוה"ד בדבר הידוע צ"ע מגילחו לקמן: צ' ע"ב תוס' ד"ה כגון דבור ראשון להזימה בב"ד אלא ע"כ אתה יכול להזימה: צ"ט ע"ב רש"י ד"ה מגרומתא עי' רש"י חולין במתני' שם וצ"ע: ק' ע"ב תוס' ד"ה חייב בסוה"ד אי קנס הוא ע' תוס' ב"ב כ"ב ע"ב דפ' זאת אומרת ועיי"ש: קי"ט ע"א רש"י ד"ה בגליל העליון מ' דגרס רש"י אין לוקחין ועי: ליקוטי הרא"ש מס' ב"ק פ"ק סוף סי' ט"ו וצ"ע עי' רא"ש פ' כל פסולי המוקדשין במ' בכורות ועיי"ש וצ"ע: פ"ז סי' ג' בקרקע טהורין כצ"ל: פ"ט סי' י"ג אבל לר"מ מחייב ולא כן כ' הרמב"ם פ"ז מה' חובל ומזיק והטעם דקי"ל היזשא"נ ל"ש היזק וקנסא מקנסא לא ילפי' וכן כתב הרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי: