ליקוטי חבר בן חיים ג רב

הערות על חלק ב' מס' ליקוטי חבר דף ל"ב ע"ד ד"ה סי' תל"ז רוב בהמות כשרות הק' הגאון מו"ה קאפל אב"ד בווערבוי א"כ למה קאמר ר"ה פ"ק דחולין נשחטה בחזקת היתר עומדת והשבתי לו דבלא ד' מרן זצוק"ל במקום רובא חזקה כמאן דליתא: דף ל"ג עמוד ב' ד"ה סי' ת"ס צריך כל דיני הפקר הק' הגאון הנ"ל הרי גם ביושב בביהמ"ד ויש לו עיסה מגולגלת מהני מבטלו בלבו קודם שנעשה חמץ ונ' דגם הר"ן מודה דמדאוריי' אפי' הפקר בלב מהני מדרבנן בעי' בפני ג' ובמקום מצוה שרי רבנן: דף מ"ה ע"א ד"ה ואמנם ד' רש"י דאי מטעם כבתה הק' הב' המופלג מו"ה חנוך כ"ץ עהרנטרייא מאובן ישן אכתי דלמא סבר ר"ח כבתה זקוק לה ובשבת משום דמותר להשתמש לאורה אסור נ' דר"ח תלמיד רב וכיון דרב אין זקוק ואסור להשתמש ס"ל מהי"ת נימא דר"ח פליג עליו בתרתי: דף פ"ז ע"א ד"ה ובענין קו' תוס' גם טבל בעי מירוח מצאתי קו' זאת בתוס' ר"ע איגר על המשניות מכות פ"ג משנה ב' והניחה בצ"ע: הקשה הגאון מו"ה יוסף העניג ני' אב"ד ור"מ בעיר נייטרא ע"ד הרמב"ן ס"פ ויקרא שכ' דהא דהקילה תורה בכרת דטומאת מקדש וקדשיו לפטור בעולה ויורד משום דנתכוין לעשות מצוה וא"כ עדן למה הקילה תורה גם בזדון טומאה והעלם מקדש וקדשיו הרי לא נתכוין לעשות מצוה והשבתי לו כי באמת הרמב"ן דייק וכ' שחטא בהעלמת טומאה וכוונת דבריו דמאן דפליג בהעלם מקדש הרי פוטר לגמרי א"כ אדרבא למאן דמחייב כל הקרבן חומרא שהחמיר הכ' עליו וטעמא דמלתא כ' דהוה מתעסק בעלמא מאחר דלא ידע כי יכנוס ל למקדש והו"ל כנתכוין לחתוך תלוש וחתך מחובר וכ"ת העלם קדש מא"ל הרי מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה כ' דהיינו דווקא בחלב שנהנה מאוכל שאסרה תורה משא"כ קודש שמותר באכילה אלא שטומאתו גרם לו שוב דינו כמתעסק וע"ד שחלקו תוס' פ"ק דחולין גבי בהמתן של צדיקים: