ליקוטי חבר בן חיים ח נה

בא"ד בהג"ה ד"ה דינו כלי שני וכו' ר"פ דם חטאת צ"ה ע"ב הקשה תוס' דברי ר"ת אהדדי נלע"ד דס"ל לר"ת דנטף מרוטבו על החרס וחזר עליו בטל בס' כקו' תוס' חולין צ"ז ע"א ד"ה שאני וכו' והא דתני יקלוף את מקומו היינו משום שנתבשל כדין קליפה מחמת דבר אחר היא הרוטב שחמימתה מהחרס כמ"ש תוס' פסחים ע"ו ד"ה בשלימא לפי גירס' ר"ח וכיון שנפסק הקילוח אינו מבשל אלא כדי קליפה וממילא בלא נפסק מבשל כולו ולכן מותר להגעיל כלי ראשון ממש ע"י שמערין עליו בלי הפסק הקילוח וכשנפסק מבשל כדי קליפה לר"ת וזהו דעת הפרישה שמובא בש"ך סק"ה ובלא הפסק אין להקל כלל: ש"ך סק"ה ד"ה ובב"ח בס"ס זה מחמיר וכו' וזה מסכים פר"ח סי' ס"ח סי"ח אפי' בכמה כלי' כל זמן שהיס"ב אוסר כולו: בא"ד ד"ה וכן יש להחמיר וכו' דלא גרע ממום בית השחיטה פ"ח שם ועיי' טור בסי' זה בשם הרשב"א: ש"ך סק"ח ד"ה נ"ל כיון דהתוס' פירש כירה ועיי' בזבחים צ"ו דלא כמהרש"ל וכן שמעתי בשם מורי נ"י שמצא כן בהר"ן בדע' הרמ"א דלא כמהרש"ל צירף לשאר קולות ועיי' עוד לעיל ססי' צ"ד בט"ז סקי"ד ובש"ך סקכ"ט ועיי' במנחת יעקב כלל ס"א שהוכיח שגם לא"ה ומהרש"ל עכ"פ אינו מבשל כ"א מבליע ומפליט דאל"ה קשה אהש"ס פ' כל הבשר ק"ד ע"ב ס"ס כלי שני הוא וכו' התם אדבר גוש קאי אע"כ דאינו מבשל לענין בשר בחלב לא נאסר מדאורייתא וע"ש איך ישוב לשון או"ה לכן נלע"ד להקל בספק בב"ח כה"ג כיון שהוא רק מדרבנן שוב מצאתי בר"ן בפ' כל שעה גבי סכינא דפסחא כ' וז"ל ומיהו כלי ראשון בעי דזמני' דמעייל להו בדורא דבשרא וה"ל כעין כפא עכ"ל ולא כ' בקיצר דמתחי' בהו דבר גוש ש"מ דלא ככלי ראשון הוא: ש"ך סק"ט בשניהם חמין מתיר וכו' ופר"ח מוקי' להא דרקיק ברקיק כחוש אבל שומן אסור כולו כמ"ש בהג"ה כאן: מחבר סק"ה ד"ה ואפי' חתיכה איסור כחוש וכו' עיי' פר"ח: מחבר סק"ו ד"ה כנגד האיסור וכו' ואם אין לו פעפוע דינו בנטילה לדעת מחבר וק"ל: ש"ך ס"ק י"ז ד"ה ודאי בזה שבת"ח וכו' במ"י שם סק"א דחה כל דברי הש"ך ומוקי לי' דוקא בבשר וגבינה וצריך להתיישב שם: מחבר סק"ו בהג"ה ד"ה אבל כלי' שבלע איסור וכו' דכלי פולט בקל דהרי מהני הגעלה לכלי' לא לאוכל כ"כ הרשב"א בחי' בשמעתין דטיפת חלב ע"ש: ש"ך סקי"ח ד"ה ויש בו דם וכו' החילוק הזה צ"ע בחי' רשב"א בשמעתין דטיפת חלב דמיירי ממולייתא ע"ש: ש"ך סקכ"א ד"ה מקמי' דמיקיר להו וכו' וצ"ע בזה אצל זה מוקיר לי' מה דינו עיי' סק"ט ועיי' בהג"ה סמ"ק סי' ר"ה דמטעם דמתגבר עליו אתינן עליו כמ"ש סקמ"א מיהו הפר"ח כ' בלא"ה אגוף הדין דאין להקל בלא ראיי': מחבר סק"ט ד"ה מחתיכה לחתיכה בלא רוטב כו' ואפי בשומן לחומרא עיי' כה"ג: ש"ך סקל"ח ד"ה סוף כלל ל"ח כו' וזה לשון מ"י שם בדבר שומן ואפי' בדבר כחוש בדבר שיש חשש או גזירה דדבר שומן צריך ס' החוטין והקרמין שמולחין עם בשר בעי' ס' ומיהו במקום הפסד קצת יש להקל ולהתיר ע"י קליפה וכן בכל איסור כחוש ובאיסור דאורייתא והוא כחוש אין להקל רק בהפ"מ ואם הוא כחוש גמור כמו חמץ בפסח והוא איסור דרבנן א"צ כ"א קליפה אפי' בלא הפסד וכן הדין לעיי' בצלי רק במקום קליפה צריך בצלי נטילה עכ"ל: סי' ק"ח ש"ך סק"א ד"ה אפי' לכתחלה וכו' ללוי אבל לרב אסור לכתחלה מיהת ובזה איירי בירושלמי דמיירי תרומת אמתני' דמכאן ע"ש היטב וכו': בא"ד ולא קאמר רבותא וכו' דכל שאסור לדידן לכתחלה אוסר רב בדיעבד כנלע"ד לישב קושי' הפר"ח ודוק: ש"ך סק"ח סוף הדיבור וכו' דא"כ לא שרי תנור שהסיק בכמון של תרומה אלא משום דקלי' איסורא אבל בלא"ה לא ובמ"י דחה זה דלאביי מסיק הכא ולא לרבא וכ' הפר"ח אבל בשהיתר חריף אסור דומי' דפת חמה ועיי"ש: סי' ק"ט ש"ך סק"י בתרי בטיל כלומר ברוב וכו' וכ"כ הפר"ח דתרי לאו דווקא אבל במ"י כ' דבעי' איסורא בב' דהתירא לא בטיל דבעי' רובא דמנכר ונלע"ד באיסור דרבנן יש לסמוך אהש"ך ופר"ח דבלא"ה ס"ל לא"ז דבטל חד בחד עיי' לקמן בש"ך סק"ט עיי' במ"י כלל ל"ט סק"א וכן משמע לקמן בטור סי' קי"א שכ' אם ההיתר שבקדירת ההיתר רבה קצת על החתיכה הנבילה עכ"ל משמע דלא בעי' אלא רביי' קצת: ש"ך סק"ט בסוף הדיבור וכו' עיי' במ"י כלל וסי' ל"ט סק"י כתב בשם מנחת כהן שאין חילוק בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן כמ"ש הרמ"א וכן כ' המנחת