לחם שמים על פרקי אבות ה:ב

להודיע כמה א"א לפניו. עיין פי' רע"ב ותי"ט. וא"ת תינח בזמנם של מפרשים הללו שהיה חסר עדיין הרבה מחשבון אתרנ"ו. אנו מה תהא עלינו. ומה נאמר אנחנו. אחר שבעונותינו יצאו מה שיצאו. הרי לפי חשבון זה היה ראוי היות שנת גאולה וקץ לגלותנו. בשנת תפ"ד העבר סימן לדבר ושמתי פד"ת (בעת ההיא נתעוררו כת החטאים והפושעים המאמינים בצבי מודח. ושלחו שליח לדבר עבירה להסית את ישראל בסתר להדיחם מאמונתם הקדושה. להאמין בגואל מגואל שב"ץ מגועל ונואל. ונלכד בק"ק פ"פ כמפורסם בעולם תפח רוחם של אותן מחשבי קצים היורים חצים ומות בצי"ר שיש בו תוג"ה. והיו לאדמת יהודה לחגא) וכבר עברו כ"ו שנה עד עתה שהיא שנת שיר של פגעים. איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר. אכן תדע שאין זמן הנ"ל גבול וקץ לגלות. אלא לעונש הרשעים בלבד. וזה כבר נתקיים במחריבי שני הבתים שנעקרו מן העולם הרבה קודם משך זמן כזה. ברוך המשלם גמול. ואלה האומות שקמו אחריהם ותפסו המלכות תחתיהם מלכי חסד הם. בצלם נחיה בגוים. בחסדי ה' הגדולים עלינו ויט עלינו חסד בעיני מלכי העמים ויתן אותנו לרחמים. לכן נתפלל ונדרוש בעד שלומם וטובתם כל הימים כי בשלומם יהיה לנו שלום. אך גאולתנו אינה תלויה בזמן ואין לה עת מוגבל ידוע לנו. לבא לפומא לא גלי (אף כי אין הדבר תלוי אלא בתשוב' ומע"ט. ה' היודע יחישנה בעתה. והואיל ואתא לידן נימא בה מילתא. עיין בס"ה פ' וירא (דקידא) ותמצא שיש מקוה לישראל שבשנת תק"ם לאלף הששי. תקום כ"י ובשנת ת"ר יגיע ת"ר לשוב לבנות רחוב וחרוץ ולא לסתור. דוק ותשכח לפתור והם י"ב יובלות פ"ו שמטות דאלף הששי. יב"ק יובלות לבריאת עולם. שהם שמונה מאות שמטות. יסו"ד פעם סו"ד. נכנס יי"ן בכ"ס (חסר) ס"ך פעמים. אזי יצא סו"ד. כוס ביד ה' מלא מס"ך. ועיין בס"ת מז"ח וישב מניח אורך ימי הגלות תק"ם שנה. וי"ל לפי שהשנים הנותרים מאלף הרביעי אינן באין בחשבון שנות גלות (נתקיים בהם ואתה תשופנו עקב) כי הם שייכים לשני אלפים תורה (עמ"ש בס"ד בהוספות לס' צ"ד) ואלף החמישי נגזר כולו לגלות עכ"פ במש"ה נתנני שוממה כל היום דו"ה (הוד נגד האלף החמישי. ויומו של הקב"ה אלף שנה) ולא קחשיב אלא ימי הגלות של אלף הששי. הראוי לגאולה. ובמדרש הנעלם מז"ח (דכו"א מד"ו) מבואר שמשיח לא יבוא כי אם לפני סוף אלף הששי. וכן נוטה משמעות לשון הזוהר בפ' וירא. ובקן צפור מוכח שתתעכב ביאתו עד תר"ח לאלף הששי וכמ"ש בס"ד בס' תה"ק במעל' י"ג למזבח גדול (סח"ב). ובדברי המעתיק ספ"נ פ' וילך. ראיתי שכתב וחשב שיהיה צמיחת קרן דוד בשנת תע"ד (אז נתעורר הנחש עקלתון התועב חיון. ויקם שטן ויסת למינות. להונות את ישראל באמונה חדשה של המשיח לפי טומאו הנכר' ונשמד ש"ץ שחיק טמיא) אולם אני אדרוש אל אל. יאיר עיני להשיג האמת בדרך הרב הלז. שחשב עידן עידנין ופלגו עידן ע"י צירוף זמני שני הגליות. מצרים. בבל. שהם ת"ע. ולפי מה שאמרתי שהנותר מאלף הרביעי אחר חורבן אינו נכנס בחשבון זמן הגלות המיועד. א"כ נתחיל למנות ג"פ ת"ע וחצי מאלף החמישי. נמצאו כלין בשנת תרמ"ה לאלף הששי. אז תרום קרן. תרמ"ה לה' וגם זה מסכים לדס"ה הנ"ל. ואולי יש לצרף ג"פ וחצי שלשים שנה. כי גם כן מבואר בכתוב מספר ת"ל למצרים. לפ"ז יתארך הגלות עוד מאה וחמשה שנים. ואם תמנה כן מעת החורבן. יכלו בשנת התקע"ח. ואפשר שגם ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר. נחשבים ג"כ לגלות מצרים. כמ"ש בס"ד בהגהות על ת"י בפסוק ושני חיי לוי. על כן נעו מעגלותיה לא תדע. ואפי' בקץ מצרים המבואר בתורה. כמה דעות חלוקות יש בו. ובני אפרים חשבו וטעו. וקץ גלות בבל. דניאל חשב וטעה. עאכ"ו בגלות החל הלז. שבעקבו כרוך חדוש העולם. שא"א להשיגו על בוריו. מ"מ הרבה דרכים בפתרון החשבונות וכולם אמתיים אם יזכו ישראל ויכשירו מעשיהם כאשר ישר בעיני ה' יקרב הגאולה בעתה המוכן לרצון. ועת רצון מילתא היא דכתיב לך ה' עת רצון. ואמרינן נמי עת מזומנת לפורענות עת מזומנת לטובה דכתיב ובעת רצון עניתיך (חלק דק"ב) וכמו שיש כמה פנים לתורה. כן הדבר הזה. יש עתים רבים שוים לטובה. אך לא כל הזמנים שוים להתעוררות הרחמים ועכ"פ צריך כשרון מעשים להחיש ולהתקיים בעת אחד יותר מחבירו מה יום מיומים. אמנם בראותנו כי לא כווננו יפה בחשבונותינו. מחמת זה לא יפוג לבנו בארכו ח"ו. וכתב ר"ח עה"פ ונתתיו לגוי גדול. ראינו שנתאחרה הבטחה זאת להם אלפים של"ג שנה. ולא היה איחורם תלוי בעונם. והיו מצפים לה כל השנים הללו. וסוף סוף באה ונתקיימה ואח"כ נתחזקה המלכות בידם. אנו שנטלה ממנו בעונינו עאכ"ו שנהיה מצפים להבטחתו ולא נתייאש:

היו מכעיסין. עיין בסמוך:

וקבל שכר כולם. ע"פ רע"ב שכל אדם י"ל שני חלקים כו'. גמרא פא"ד (דט"ו א') וצריך להבין מי הוא הצדיק שנוטל חלקו של רשע בג"ע. כי ימצאו הרבה קופצים עליו. וכל אדם ירצה להיות חבר לאיש משחית באופן כזה. לקיים חטוף ואכול מסעודה העתידה חטוף ובריך. ונ"ל דהיינו בבן מזלו. ושומ"א (ששמין בשל עולם הבא) מצויה בבן גילו. כגון ר"א ודימי בר קוקותא דר"א מליך ודימי ריש גנבי. ומאן דבמאדים או טבחא או מהולא כו' דשומ"א זו עשויה להשתנות לאחר מיתה. ששם עולם הפוך עליונים כאן הקופצים לישב בראש. למטה. נתונים בדיוטא התחתונה שבשאול. ליטול חלק חברו. הנולד עמו במזל אחד בגיהנם. והניתנים כאן למטה. נוטלים שם פי שנים חלק בחירה בחור בטוב. כי את זה לעומת זה עשה האלהים. תחת בשתם וכלימה. משנה ירונו חלקם. וכך היא המדה ישרה. על דברת אשר לא ימצא האדם אחריו מאומה. חלוקה בלתי ראויה כי הרשע כבר נטל חלק כפול בכאן. לפי שהיה קשה עליו להמתין על עולם אחר. ולכן חמס וחטף חלק חברו בעוה"ז על כן בדין הוא שיחזור הצדיק ויגבה מחלק הראוי לו. ושלו הוא נוטל. ונגד זה הרשע קנה בחליפין וקנין סותר הקודם שוא תהיה תמורתו. באופן שלא נשאר לזה על זה כלום. חלק כחלק יאכלו. של זה ינתן מיד לפי שעה אכל וחדי. והלה יורש ברכה עד בלי די. וא"ת הלא א"א לא היה בן מזלם של דורות שקדמוהו. איברא בר מזלייהו הוה. במזל העליון. שכל עליונים ותחתונים תלויים בו (כמ"ש באד"ר שהכל תלוי במזל אפי' ס"ת שבהיכל) ואע"ג דאינהו לא חזו. מזלייהו חזי וראוי להתקן על ידו והדברים עתיקין. וא"ת אמאי קבל שכר כולם. והא הוו שם ועבר. וי"ל בדוחק. משום דלא קיימו כל התורה כולה כא"א. שנא' וישמור משמרתי וגו'. מיהו אכתי לא ניחא דקרא לכולהו מכעיסין. וי"ל שכל הדורות לאו דוקא. אלא משום דקיי"ל בכל דוכתא רובא ככולא ואזלינן בתר רובא. בהדי הוצא לקי כרבא. ותו משום שלא היו תולדותיהם כיוצא בהם. ואמרינן כמאן קרינן לרשיעא בר צדיקא כו' ומחוורתא כדאמרינן מעיקרא. תדע דהא בעשרה דורות שמאדם עד נח. היו עכ"פ ד' דורות רצופים כשרים חנוך. מתושלח. למך. נח. ואפ"ה נסיב האי לישנא. ועוד שאין הכוונה על ראשי הדורות. כי אם על בני דורן שכולן רשעים היו ולא הועילה להם צדקתם וזכותם של אותן יחידים. אפילו למקצת בני דורן (שבודאי היו מוכיחים אותן. אך לא מסרו נפשם על זאת כא"א. מפני כך קרא גם לכולם מכעיסים. וכמו שנתבע עלי על קצור תוכחתו לבניו) להחזירן למוטב על כן נתחייבו כלייה. משא"כ א"א שהחזיר רבים מבני דורו למוטב. כמ"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן. ובכל מקום שהלך ויקרא שם אברם בשם ה':