לחם שמים על פרקי אבות ה:יד

בהולכי. נ"ל לפרשו כמשמעו. ועושה ואינו הולך פירושו עושה שילכו אחרים לבית המדרש. שמחזיק ידי לומדי תורה כדי שיתמידו בבית המדרש. הרי הוא חשוב כהולך ממש. כיון שגורם ההליכה. וגדול המעשה מן העושה. כענין שאמרו בצדקה. וכ"ש אם מחזיקם בממונו. דאית ביה תרתי. וגדולה מעלתו ודאי כהולך ולומד שזוכה לישב בישיבה של מעלה. כי בצל החכמה בצל הכסף הרי זה נכון ופי' רע"ב דחוק:

לא הולך ולא עושה. מיירי נמי במי שכבר היה הולך לבה"מ. אח"כ מאס את דבר ה' ועזבו. זהו רשע. כי דבר ה' בזה. שאפשר לו ללמוד. כי על כן כבר היה רגיל ללכת לבה"מ לשמוע דבר ה' ולקבוע עתים לתורה. לפיכך נחשב רשע. אחר שזנחו בשאט בנפש. אבל מי שלא הלך מימיו. שאין בו אפי' דעת לשמוע. אינו נקרא רשע. הן רבים עם הארץ אשר לא ילכו לבה"מ מחמת חסרון הבנה. ולאו רשיעי נינהו. ומנייהו לא משתעי במתני':