לחם שמים על פרקי אבות ד:ו

המכבד את התורה. האמת ודאי כמ"ש הרע"ב בשני הדרכים. תרווייהו איתנהו. והמכבד לת"ח ומהנהו מנכסיו. בודאי הרי הוא מכבד את התורה. שהן כס"ת ממש. כמ"ש ר"א על עצמו בשעת פטירתו (שילהי פד"מ) ואפי' כל אדם מישראל הוא חשוב כס"ת. ולכן צריך לקרוע עליו. העומד עליו בשעת יציאת נשמתו. כדאמרינן פ' האורג. שהוא כרואה ס"ת שנשרף. אבל ת"ח כבודו יתר שאת על הס"ת. כמ"ש כמה טפשאי הנך אינשי דקיימי מקמי ס"ת. ולא קיימי מקמי גברא רבא. איברא הני מילי דהוי כבוד תורה כשנהנה הת"ח מבני אדם. בדלא אפשר ליה ולא סגי בלא"ה כדאמרן במשנה דלעיל. ברם בדאפשר ליה בלאו הכי. וממצי נפשיה. הא אמרינן דהו"ל בכלל כי דבר ה' בזה. ואם יכול להתפרנס בצמצום. ומתרחק ליהנות מכבוד התורה. כענין בבא הקודמת. זה הת"ח הוא ודאי ג"כ בכלל המכבד את התורה. ולא יתקרב ת"ח אצל ע"ה כדי שיהנהו כי זהו חלול כבוד התורה. וכדי בזיון. והרי הוא בודאי בכלל דבר ה' בזה. ובוזה דרכיו. כי היה להם דבר ה' לחרפה חרפת רעב וקלסה לע"ה. וקלון על כבודם. להבזות בעליה בעיניה. כי יבואו עמי הארץ וישתבחו בעיר אשר כן עשו. כמה נבזים ושפלי' הם בעלי תורה. המשכימים לפתחי נדיבים. ויהיו מלעיגים עליהם ומלעיבים. אוי לה לאותה בושה וכלימה. אוי לנו מיום הדין. והתוכחה. אין יעמדו אותם אנשים. המשכירים עצמן בפתותי לחם עצובים. להשכים ולהעריב בבית העשיר. וכמו ספר תורת ה' בכנפיו נמצא כגרזן ביד החוצב בו. לגנוב לבבו. להראות כמלמד דעת. מביא סחורתו בידו. למכרה לבעלי כיסים. ונעשים כקוצים ושכים בצדיהם. ומלגלגים ומרמזים עליו באצבע והיה בעיניהם לשחוק. בראותם אותו מרחוק. יאמרו הנה בעל החלומות בא אוהב לגימות. סוף שאינו עוסק אלא בדברי בטלה. למצוא חן בעיני שוכריו. שעל פי הרוב אין כוונתם רק להרויח לנפשם. בדברים מרבים הבל של חטא. לא זז משם עד שמרבה שיחה עם האשה בעלת הבית ושואלה איך אכלה ואיך ישנה. וקרובים אלו להיות מארבע כתות שאינן מקבלות פני שכינה נמצא זה חוטא מחנויא. תחת אשר היה לו ללמד להועיל. אמנם יש להתאונן על כמה מהלומדים העניים ישרי לבב שאנוסים הם. ולא ידעו דרך אחר להשיג פרנסתם. גם הרבה מבעלי בתים השוכרים לומדים לבוא לביתם ללמוד שיעורין דרבנן. תמימי דרך הם וכוונתם לשמים ודאי לזכות בעץ החיים. וחסרון ידיעתם היא שגרמה להקל בכבוד התורה. שילך המלמד אחר התלמיד. וכי ומי מחזר אחר מי. על בעל האבדה. לחזר אחר אבדתו. ואם המלמד מבקש צרכי גויתו. הלא על התלמיד לבקש צרכי נפשו ונשמתו. שהם בבית המלמד. ולא צרכי הנפש בלבד. אלא הצלחת הגוף ואושר שני עולמות נמצאים אתו. אם רב הגון הוא ומורה הטוב. ומדוע יבוש לילך אחריו והיא כבודו ותהלתו. ועוד שמועיל יותר לקיים תלמודו בידו. שאפי' הרב ששכח דבר מתלמודו יפה לו שילך אצל התלמוד להזכירו מטעם זה. דהכי מסתייעא מילתא טפי. כדאי' פ"ק דמנחות באבימי ור"ח. ועד"ז פירשנו וא"ת שהיא תבוא אחריך. ע"ל מ"ד: