לחם שמים על פרקי אבות ד:ד

שתקות אנוש. בודאי לחנם נתלבטו המפרשים בפירוש מלה זו. ותי"ט יותר מכולם. כאשר יעיד המעיין הישר בלי ספק שאין הלשון סובל פירושו כלל. ואין זה ענין לדרך הדרש של ב"ר שחשב להסתייע ממנו. גם מ"ש שהמפרשים חשבו ששרשו קוה. ואינו כן אבל שרשו קו. לא הלך בדרך המאמתים מהמדקדקים. שכבר הוסכם ביניהם. שאין שורש משתי אותיות אכן קו לקו. גם הוא משורש קוה בלי ספק. עם שיפרר בענינו. אבל מה צורך לכל הטורח הלז. ואין הלשון יוצא מידי משמע פשוטו. שסתם בן אדם המלוכלך בדמי עונות. הוא מובטח שילבש בשרו רמה. ואין לו תקוה אחרת להמלט מזה. וכן אמר (איוב י״ז:י״ד) אם אקוה שאול ביתי וגו' לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחותי לרמה וגו'. אך ודאי לא כל אדם בכלל. כי על כן לא אמר התנא שתקות אדם רמה. כי אמנם אדם כשנברא לא היתה זאת תקותו. כי אמר ה' אלהים הוא (וארז"ל שבעה לא שלטה בהם רמה. וכן אמר דוד אף בשרי ישכון לבטח). ומשחטא נגזר עליו למות ולהיות מאכל לרמה. לפיכך אחז לשון אנוש. כי אז הוחל לקרוא בשם ה'. שהוא היה הראשון שחטא בע"ז. וגדול עונו להענש ברמה מחמת כן (וע"ש כך נקרא. כי אנושה מכתו) כדרך שנא' בנ"נ. שעשה עצמו אלוה תחתך יוצע רמה. אבל אדם אע"פ שבחטאו מת. היתה מיתתו כפרתו. ולא נענש גם ברמה שהרי אמרו שתי עקביו דומות לשני גלגלי חמה (ואפי' דור המדבר דמו בדמיבסמי) על כן נשמר שלא לומר שתקות אדם רמה. כי אז היה משמע שמתחלתו לכך נברא. ואין זה אמת אפי' אחר שחטא. אינו מעותד לכך כמ"ש. וזה ברור והעיד בנ"ד שאפי' מלכי או"ה כשרים נמצאו שלמים קיימים אחר מותם כמה מאות שנים וע"ס החיים דבר נפלא ממה שאירע בימיו בקברי ק"ק אמשטרדם. ואצ"ל ממ"ש בתלמוד מראב"י וזולתם ורבי וראב"ש:

כל המחלל ש"ש בסתר. מ"ש תי"ט דמשכחת לה בעבירה שאי אפשר כ"א בהצטרף כו'. שהאשה אנוסה כו'. בכאן נזרקה האמת בפיו. והו"ל לאתויי קרא דמעשה שהיה. דכתיב ביה כי אתה עשית בסתר. והוה התם ח"ה. כדכתיב בענינא אפס כי נאץ נאצת את אויבי ה' בדבר הזה. כלומר אע"פ שבאמת לא חטא. כמ"ש רז"ל. מ"מ אם לפניו ית' גלוי לפניהם אינו גלוי כל כך וגרם ח"ה. וי"ל עוד שאע"פ שאדם העובר חושב שעושה בסתר. מ"מ יש אחרים שרואים ויודעים. וכן היה ג"כ באותו מעשה. וקרי ליה בסתר לפי מחשבתו. ועל שלא עשה בפומבי ובגלוי. נקרא כך הרוצה להסתיר ולעשות במחשך זר מעשהו אף אם לא יכול על כך זה פשוט. א"כ בכל העבירות נמי משכחת לה. ועוד כל הטורח הזה למה. דבחוטא ומחטיא ודאי נמי שייך בסתר. ונעלם מבעל תוספת יום טוב ורבו ובכלל כל המפרשים. מקרא מלא בתורה כי יסיתך גו' בסתר. הרי מפורש בחוטא ומחטיא בסתר. אם כן לריק יגעו למצוא לו פשר דבר. בדרכים רחוקים. אלא בכל אופן שייך חלול השם בסתר. כשמתחבא מבני אדם ומתיירא לעשות העבירה בפרהסיא. ואין מכיר בו אלא איש סודו. וכענין שנא' והיה במחשך מעשיהם. עי"ל אע"ג דהתם ביומא בח"ה שמחטיא אחרים קמיירי. היינו ח"ה דחמיר שאין לו כפרה גמורה אלא עם המיתה. מיהו איכא נמי ח"ה בגוונא אחרינא כדאיירי הכא. ועוד אפי' בסתר ממש שאין יודע בו אלא הוא. מיקרי ח"ה כשעושה בזדון. כדאמרינן פיק (דקידושין דף ל"א) כל העובר עבירה בסתר. כאלו דוחק רגלי השכינה. וגרוע מעושה בגלוי שלא להכעיס. שלא השוה כבוד עבד לרבו:

אחד שוגג. מ"ש הר"מ ושאר מפרשים שגם עונש השוגג בגלוי. זה עולה לפי מה שפירשנו למעלה בתחלה. שאי אפשר לח"ה ממש מבלי שידעו בו בני אדם זולתו. אמנם למה שכתבנו עוד. שגם העובר בסתר ממש. יקרא מחלל ה' על דרך העברה. לפי דרך זה אינו נוח לי בפירוש הר"מ. שמפרש אחד שוגג כו'. לענין העונש בגלוי. כי אין בזה טעם. וגם זה אינו מיושר המשפט חלילה לאל מעול. אלא הא כדאיתא. והא כדאיתא רצוני במזיד ודאי שוה הסתר לגלוי. ובעונש חמור. אבל בשוגג החילוק מחויב. ואי אפשר להשוות בו קו המשפט. אלא הגלוי מקבל עונשו הקל בגלוי. והנעשה בסתר. שלא הכיר בו אדם. דיו לסבול איזה עונש בסתר. וכן מוכיח לשון המשנה. שהוא לענין איזה עונש בלבד. לא לענין איכות וכמות העונש. וק"ל: