לחם שמים על פרקי אבות ד:יט

בנפול כו'. אי תקשי לך והא כתיב ישמח צדיק כי חזה נקם. וכה"ג טובא בקראי. הא כה"ג אקשי המן למרדכי. ושנייה מרדכי ניהליה שפיר:

והשיב מעליו אפו. מעודי הוקשה לי כוונת הכתוב בזה. מה בא להזהיר. ובמאי עסקינן אי בישראל. אדרבה הכי עדיף שישוב אפו ממנו. ואי באו"ה וכמ"ש מרדכי. מ"מ מה צריך לאזהרה זו. אמנם לפמ"ש רע"ב. כבר נתיישב זה. וע"כ ממילא נמי שמע לה. ולא צריך לדיוקא דוהשיב. ובאמת הוא דקדוק עניות. כי ושב הוא פעל עומד ולא יתכן כאן לפי לשון הכתוב וק"ל. וי"ל אי בעית אימא בישראל משתעי קרא (וכי הא דאמרינן אקרא דל"ת חמור שונאך. ושור אויבך בשונא ישראל הכתוב מדבר. שרואה בו דבר ערוה שמצוה לשנאתו. והזהיר החכם שאעפ"כ אסור לשמוח לאידו. אלא יש להתפלל עליו שיטה הי"ת לבו אל הדרך הטובה והישרה. ויצילהו מעונש ומכל צרה. כי אסור לשנוא אותו בלבו. רק מעשיו ישנא וירחיקהו כל זמן שעומד במרדו. ואינו נותן לב לשוב מעול ידו. לפיכך ראוי הוא ליענש אם ישמח באידו. ויש לו לדאוג שישיב האף עליו. ואב"א אפי' באו"ה קאמר. ומרדכי דיחויא בעלמא קדחי להמן. כי לעולם אפי' בשונא או"ה יש לחוש אם יגדל עליו פיו ביום צרה. פן תהא פנקסו מתבקרת. וכענין שטענה מדה"ד על ישראל כשעבר בים צרה. מה נשתנו אלו מאלו שגם בהם עובדי עבודה זרה. והיו עומדים בצרה אם ראוים להנצל. כמ"ש חז"ל באגדה. וכן בשאר מקומות. ומצינו ביורם כשנצח למלך אדום והעלה בנו הבכור לעולה. ויהי קצף גדול על יורם ומחנהו ויסעו מעליו מפני שהיה גם הוא עובד ע"ז והיה מקום למדה"ד לקטרג שלא למלא תאותו לתת נקמתו באדום. וכל זה בישראל שאינו צדיק הרואה בשונאיו. שצריך לגור מפני האף. שישוב עליו בשמחתו לשאף. ונענש בעשא על אשר הכה את ירבעם. אע"פ שעשה רצון ה' בכך (ואצ"ל מנ"נ ושאר אומות שהרעו לישראל בשליחות המקום. כרשע ליום רעה. אח"כ נאבדו ונעקרו מן העולם. כמש"ה על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט וגו' ואמר ישעיה קצפתי על עמי וגו' לא שמת להם רחמים) גם בצדיק מדת חסידות היא שלא לשמוח ברע אשר ימצא את אויבו אפי' מאו"ה אשר מעשה ידיו של הקב"ה הם ונשתבח איוב החסיד שבאו"ה אם אשמח בפיד משנאי. וזה דוקא בשונא שלא נתכוון למרוד בקונו. משא"כ בשונאו של מקום. כל הרע אויב בקודש טוב לצדיק לשמוח באבדו. עליו נאמר ישמח צדיק כי חזה נקם. וכה"א ובאבוד רשעים רנה. וכהנה רבות: