לחם שמים על פרקי אבות ד:טו

לא מיסורי הצדיקים. עתי"ט מש"כ. וצריך לסיים בה שלא נחזיק עצמנו לצדיקים. כדי שלא נתמה ונתרעם על אריכות גלותינו וכמו שמצינו אפי' בימי חכמי התלמוד. דא"ל אליהו לרס"ח אמריתו אמאי לא אתי משיחא. והא האידנא יו"כ הוא כו':

הוי מקדים בשלום כל אדם. לשון רע"ב אפי' לגוי. איברא לגוי חיובא הוא. כדאי' ספ"ה דגיטין:

וא"ת ראש לשועלים. כ' תי"ט יל"ד בשלמא אריות כו'. אבל שועלים שודאי יש חיות פחותות מהן ולמה המשיל בהן ע"כ. ולא הבינותי קושיא זו מה טיבה. דהא ודאי רבותא אשמעינן כה"ג. דאע"ג דשועלים הם ג"כ חיות גדולות גם בכח ובחכמה. עם שאין להם גבורה יתרה ועצומה. כמש"ל שנשיכתן נשיכת שועל. גם יש להם דריסה. ואין צריך לומר מן המפורסמים מחכמתם וערמתם. ולכן נבנו עליהם משלי שועלים. ולהיותם קרובים ומתדמים קצת לאריות בגבורת ערמתם (המשלמת חסרון כחם. שגם בה לוכדים החיות. ולשונם הרכה תשבר גרם. כארי כן ישבר החיות ועצמותיהם יגרם) לכן המשילם יחד. כי אם לא היו משתתפים בערך מה ולא יתייחסו במין כלל. ודאי לא היה מדמה בהם. ולא יתכן לומר זנב לאריות ולא ראש ליתושים ונמלים. שידמה דבור של הבל. אחר שאין להם יחוס זה עם זה כלל. ואין צורך להודיענו דבר כזה. שאפי' הפחותים שבבני אדם יודעים זה (ולכן אמרו ג"כ בדרך משל שועל בן ארי. כי לא נתכוונו להקטין מעלתו מאד ולהשפילה לדיוטא התחתונה. אלא על דרך פרס בן מנה. ומנה בן פרס. שנכנסים בסוג. ונבדלים בפחות ויתר. וק"ל) עם כל זה הרחיק מלהיות ראש עליהם. וטוב יותר אם יוכל להיות זנב לאריות. וק"ו לשאר חיות גרועות. ופחותות ממדרגת השועלים. שלא יחפוץ להשתרר עליהם. הלכך לא קשיא מידי. ולכאורה איכא למידק. וכי סלקא דעתין להיות דוקא ראש לאריות גברו. ומן הסתם האריות הם הראשים לשאר חיות. ואין עליהם ראש. תו איכא לדיוקי בה. סיפא לא אצטריכא לאו ממילא שמעת לה מרישא. דאם יהא זנב לאריות. מכלל שלא יניחנו וילך ויהא ראש לשועלים. אלא הכי פירושא. הוי זנב לאריות בתורה. ולא תחפוץ להשתרר כלל. כי העסק של צבור יהולל חכם. ואמר יהושע למשה על אלדד ומידד. הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם. ור"ז יתיב בתעניתא כו'. דלא לימות ר"א. ונפלי עליה מילי דצבורא. מה יאמרו אליו זנבות השועלים הפונים זנב אל זנב ולפיד באמצע. כזנבות האודים העשנים ויתאבכו גאות עשן. מתגאים בטלית ת"ח שאינה שלהם ומתנשאים למלוך כהדיוטים קופצים בראש קל כאחד הצבים על העושק והמרוצה. יפוצו מעיינותיו של זב ומצורע חוצה. הלא יענו ישיבו אמרים. מסתמא פקח היה ר"ז בעניני עולם אחר. ולא פקח עין בעניני עולם שלנו מנת חלקנו. לו ידע שיש ריוח בדבר מה טוב חלקנו במתנות. מה נעים גורלנו בדורונות. וד"ת מעות קונות. ופסק מעות ממשפטים ועזבונות ושאר מסים קצובים ושאינם קצובים ודתיהם שונות. בדיני ממונות. ושכר בטלה דמוכח להו במילי דשמיא אסיא דמגן בעדו לכבוד עצמו דורש דמים. לספק בנים ובנות אל אחת הכהונות. והנם שוסים את הגרנות. כפרהדרין הללו וכמוכסים העומדים מאליהם נוסעים על הירידים רוכבים בקרונות. כמעשה ראשי שועלים הלכו בו בהר ציון המצוין בהלכה ששמם בעו"ה עת לפרוץ הי"ת יחיש עת לבנות. ואמר עוד וא"ת ראש מילתא באפי נפשה היא. שאפי' אי אפשר לך להיות זנב לאריות. שאינם נמצאים בזמנך ובמקומך. והגם שאמרו באתר דלית גבר תמן הוי גבר. ותנן נמי כה"ג במכלתין פ"ב במקום שאין אנשים כו'. מ"מ הזהיר שלא תהא ראש לשועלים. מחבלים כרם ה' צבאות. כי תהא נתפס בעונם. ולא תבחר לך מעלה כזאת שאינה אלא סכנה לנפש ופחותות ושפלות ג"כ. וזו יש ללמדה גם מפרשתו של יותם בן ירובעל. כמ"ש הלכו העצים למשוח עליהם מלך. וכל הענין. ואמר דוד המע"ה שנאתי קהל מרעים. ומ"ש השתדל להיות איש. ג"כ לא אמרו אלא במקום שאין איש ללמד תורה ולעשות צרכי צבור ולמחות בעוברי עבירה. אבל להשתרר במקום שועלים חובלים. לא קמיירי: