לחם שמים על פרקי אבות ג:ג

שלשה שאכלו עש"א. עיין במפרשים שהביא תי"ט שנדחקו מאד בזה. ואנא אמינא דעדיפא מדכולהו בס"ד. לדידי היינו טעמא דנקט שלשה דוקא על פי דרך המפרשים דבבהמ"ז יוצאין י"ח. א"כ ביחיד. או בשנים שמברך כל א' לעצמו. לית לן בה. אבל בשלש'. דאחד מברך. והאחרים יוצאין על ידו. נמצא שהם לא אמרו ד"ת על השלחן. אע"פ ששומע כעונה לענין גוף הדין. אך לא לענין זה דבמילי דחסידות עסקינן וצריך אמירה ממש להוציא בשפתיו. והשתא לק"מ מ"ש תו"ט אטו ברשיעי עסקינן וטבא פלפלתא חדא. והשתא מתני' נמי דיקא דקושטא הכי הוא דבבה"מ יי"ח כשכל אחד מברך לעצמו. ובאמת שזה דבר מחויב ומוכרע מעצמו שאם ברכו בה"מ. אי אפשר לומר שאכלו ז"מ ח"ו כי המברך מתברך: