לחם שמים על פרקי אבות ג:יז

אם אין קמח. פירוש שלא יסמוך על הנס לישב בטל ממלאכה מכל וכל. בסמכו על עסק התורה. להשיג די מחיתו. שלא בדרך הטבע. כרשב"י ובנו במערה. ובדרך אוכלי המן במדבר וארץ גזרה (או כמי שעשה עצמו אכזרי על בניו כעורב ואמר שלימו קורמי באגמא. שאינה מדת כל אדם) או להיות בטוח לחיות מבלי טרף. כשיעסוק בתורה כדרך שעמד מרע"ה ארבעים יום בלי אכילה וכן אליהו ז"ל. כי להם לבדם נתנה הארץ להעביר ממשלת הטבע הנתן לבני אדם. לא עבר זר בתוכם (ואף הם בהיותם בישוב הוצרכו לאכול לשבר רעבונם. כמו שמצינו באליהו ז"ל עם הצרפית. וגם בדרך הביאו לו העורבים לחם ובשר. ואפי' האבות ז"ל לא ביקשו להתקיים בלי מאכל. שא"כ לא היה יעקב אע"ה תולה נדרו בלחם לאכול וגו') כי מן אז והלאה רצה הקב"ה שישכים איש לעבודתו להביא טרף לביתו. ודי חלב עזים ללחמו לחם ביתו וחיים לנערותיו ואי לא לאי לא אכיל. וארז"ל ראה חיים עם אשה זו אומנות. ואף לדברי ר' נהוראי שילהי קדושין. חייב כל אדם לעסוק במלאכה ובאומנות עכ"פ ולא יסמוך על הנס. שהרי כבר שנינו כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה בלי חולק הא על כרחך לא אמר ר"נ. אלא שהאב יכול לפטור עצמו מללמוד אומנות לבנו זולת התורה. ושיוצא בכך ידי חובת מצות הבן על האב. אבל הבן יחוש לעצמו בודאי. כדי שתתקיים תורתו בידו. ויחזר מעצמו אחר השגת מזונותיו ולהספיק צרכי גופו ונשמתו. אשר לא יתכן לו עמידתו בלתם. והוא שאמרו חז"ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. שהיה לבם פנוי מכל טרדה אחרת ומעסק גופני ומשבאו לארץ הוכרחו לעבוד את האדמה לאכול מפריה ולשבוע מטובה. ונצטוו על ככה לעסוק בחיי שעה בנטיעה וזריעה. כמ"ש רז"ל עה"פ ונטעתם כל עץ מאכל. והוצרכו להבטחה גשמית. כדי שתתקיים התורה בידיהם ויסורו מהם המונעים והמעיקים. לא ליעוד שכר כלה ואבד הוצרכו. כמחשבת ההמון ביעודי התורה. שבאו להבטיח במותרי התענוגים הגופניים (שהם ודאי בטלים הרבה כנגד עסק התורה) ולכן הדתות המזוייפות אשר קצרה ידיהן לאמת הבטחותיהן. התחכמו לייעד בשכר תענוג רוחני בלבד. כרוצה לשקר ירחיק עדיו. אבל אנו נוחלי האמת. ידענו נאמנה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. וכל הבטחות ההצלחות המיועדות בשמירת התורה. הם רק להבטיח בהסרת המכשולים ולמנוע המעיקים מדרך עם ה'. שיקל עליהם עבודת ה' וקיום תורתו ולא יעכבם דבר. ואי אפשר להתקיים התורה בידינו באופן שלם. מבלתי הטובות הגופניות. כל עוד היותנו שוכני בתי חומר. לזה בלבד באו יעודי התורה האלהית בטובות העולמיות הזמניות. על דרך כל המקיים התורה מעוני. סופה לקיימה מעושר (שנתקיים בבני דור המדבר בשלמות. שאחר שקיימוה בעינוי ורעבון בארץ לא זרועה. זכו אחר כך לקיימה בארץ נושבת יושבים ספונים בבתים מלאים כל טוב ובמרעה שמן ונחת שולחנם מלא דשן) כי אז תתקיים בידו ביתר שאת ויתר עז על צד היותר טוב ומועיל. לעשותה בשמחה ובטוב לבב מרב כל. וזהו שכר מצוה מצוה כי ע"י הטובה הגשמית. תפרה ותרבה הרוחנית ויגדל האושר הנפשי האמיתי לאין חקר. עמש"ל מ"ה בס"ד: קמח נאמר בו רמז הוא ר"ת. ק מח מ לבוש ח יים. כי אם שלש אלה לא יעשה לה. ויצאה התורה חנם. אין כוסף. ולפיכך לא אמר אם אין לחם (שרומז כמו כן בר"ת) כי היכי דנידוק הכי מדשני ולישנא. ואי נקיט לחם. לא הוה דייקינן הכי. דמשתמע שפיר כפשטיה: