לחם שמים על משנה יומא ג:ח

משנה לחם פרו משלו הוא מביאו. לא משל צבור כעולת העם. ופר העולה ושאר המוספין. כבר עשאם עם תמיד של שחר. כמדת ר"ע מ"ג פ"ז דמכלתין.

משנה לחם השם עתי"ט שכתב ומדתנן לפני ה' תטהרו. ש"מ דבלשון הכתוב לא בעי לשנויי. ותסייע לסברת הרי"ץ ע"כ. ולא ידענא מאי סייעתא. אינהו נמי בגירסא הוו קמיפלגי. וקצת משמע מלשון הריצא"ג גופיה. דמודה לרס"ג. דלכתחלה שפיר טפי למעבד כוותיה. ולא פליג עליה אלא בדיעבד. ולפ"ז צ"ל דגרסת משנתנו כך היא שומה בפיהם ז"ל מאז. ובספרינו מאן מפיס. אחר שקיצרו בלשון הכתוב ולא סיימוהו כלל. איברא מסתברא דשפיר דמי לתפוס לשון הכתוב. כמו שהוא דרך קריאתו. וזה בין בסדר עבודה. בין בגרסא דמשנה. אין לשנותו. עמ"ש בס"ד בשי"ע (ספ"א דק"ד) ולעיל מ"ד פ"ד דברכות.

משנה לחם שם ס"פ ותו לא מידי. נ"ב ועמ"ש בס"ד במו"ק א"ח (סמ"ח).

משנה לחם בלח"ש ודוק. נ"ב (גם נודע ליודעים חן. כי כמו שעונש המקצץ בנטיעות גדול מאד. כנרגן מפריד אלוף. ככה הוא בהפך. המחבר ומייחד הנפרדים. אין קץ לענשו ר"ל. כי לתאוה יבקש נפרד. ונשלל החבור מהפר"ד. כי חטאת קסם הוא ומרד. המ"י).

משנה לחם היה יודע פרק בשיר בגמרא מכניס גודלו בין הנימין. פירש"י נימת הפה. נגד מחיצת החוטם. וא"ת והרי אמרו בעומד בתפלה. שלא יניח ידו על סנטרו. י"ל כמ"ש הרב"י (סצ"ז) דסנטרו הוא לחי התחתון. וזהו שאסור. ולא כמו שנוהגין חזני אשכנז ופולין. ואף לפי גירסא אחרת שם. לק"מ. אי נמי לבסומי קלא שרי בכל גוונא. וכן כתבו האחרונים ז"ל שם. ולא ידעתי טעמם. והרי מכאן סמך יפה. אע"פ שעדיין י"ל כהנים על הדוכן מילתא אחריתא. דבעי למחדי למיהוי בחדוותא. ושאני תפלה דרחמי היא. וצריכה הכנעה וכובד ראש. ולזה דעתי נוטה באמת. שראוי להחמיר ולאסור. ולא ילפינן ממקלקלתא. אי איישר חילי אבטליניה.