לחם שמים על משנה יומא א:ג

משנה לחם פרים שנים. אחד של צבור לעולה. ואחד שלו לחטאת. ואילים שנים. אחד של צבור. והשני שלו. עולות. כבשים שבעה. כולם עולות. והיו שם עוד שעירים שלשה. אחד נעשה בחוץ ונאכל. ואחד בפנים ונשרף. וחברו משתלח. ואין מעבירין אותם לפניו. כמ"ש בתי"ט משמא דגמרא. וצ"ל דשעירים ניכרים היטב לכל אדם. משא"כ בכבשים ואילים צריך הבחנה יתרה. להכיר איזה בן שנה. ואיזה יותר. חודש או חדשים. ופרים היה צריך להכיר. איזה של צבור. ואיזה שלו. דלא דמו להדדי. משא"כ בשעירים. שהן שווים לגמרי. ואין בהן הכרה. אלא אחר הגרלה היה לו היכר בלשון של זהורית בראש המשתלחו. עמידתו כנגד בית שלוחו.