לחם שמים על משנה יבמות ח:א

תי"ט בד"ה. וכל הטמאים. נפל טעות. וצ"ל בת כהן שנשאת לישראל כו' אינו חוזרת.

ואם לא ידעה צ"ל דמיירי בנפצעו ביצים. ולא נכרת הגיד. דהא לא מיפסלא אלא בהכנסת עטרה. ש"מ נמי דיש פ"ד שיוכל לבעול בעילה גמורה. כמשמעות לשון ידיעה בכל מקום וק"ל. ומשו"ה לא מתוקמא נמי בנכרתו שני ביציו. דהאי לא מצי בעיל. והכנסת עטרה באבר מת. אינו פוסל.

יאכלו ולמ"ד משתמרת לביאה פסולה. אכלה אפילו קדשה משנעשה פ"ד. אם לא ידעה אוכלת.

ידעה ז"ל קרמ"ז נ"ל לישנא דביאה שייכא על ביאה הראשונה כו'. אבל ידיעה נאמר כשקדמה כבר ביאה אחרת. שיש כבר ידיעה ביניהם ע"כ. ומה יאמר בידיעה הנאמרת באנשי סדום אצל האנשים שבאו אל לוט: וכן בפלגש בגבעה. על כן במ"כ בבלי דעת מלין יכביר.

אמנם גם הראיה טעות ושגגה גדולה. כי דבר ברור הוא. שהידיעה ההיא היתה הראשונה. וכ"פ רש"י בהדיא. ור"ל שהכתוב הוא שלא כסדר. לפי שכבר היה הענין הזה קודם פ' שלמעלה. עכשיו חוזר ומספר מה שכבר אירע מתחלה. שאין מוקדם ומאוחר בתורה. זה פשוט מבואר בפרש"י בפסוק והאדם ידע. לפיכך איננה ראיה אלא לחובתו.

אולם לשון ידיעה. נ"ל שהיא הבעילה הגמורה. לא נשיקת אבר (אפילו חי) בלבד אלא הכנסת עטרה לפחות. דבפ"ד שיכול לבעול מיירי תנא דידן כמש"ל.