לחם שמים על משנה טבול יום א:א

וקולית של מים לר"ש הוא הקצף והרתיחה שעולה במים. לפד"ז הושאל מענין עצם קולית בבהמה (חולין פ"ט מ"ה) והוא קרוב למ"ש בו הר"מ (לשונו מגומגם) וכן הר"א שפירש בו כד ששואבין בו. כל הפירושים הללו עולים בקנה בינה אחד. כי כן עצם הקולית. ועצם הגולגולת והכד. שוים הם בענין העיגול והכדוריות. כמעט צורה אחת היא לכולם.

אבל באמת כמו זר נחשב בעיני פירושו של הר"ש שנמשך רע"ב אחריו (גם כל המפרשים עמו. נטו מדרך הכבושה. למשעול דחוק וצר).

ונ"ל וקולת גרסינן. מלשון קלתות של כסף (דביכורים) וכן קלתה שבמשנה (רפ"ח דגטין) וכדה על שכמה. ת"א וקולתה. הרי קולת היא הכד של מים. ואמנם מחולחלת. היא הקולת החלולה ורפה. אינה שלמה. והוא לשון מצוי במשנה בסדר זה. כמו במשנה ז' פ"י דכלים מגופת החבית המחולחלת. וכן בפ"ט דאהלות דכוורת בזמן שהיא מחולחלת. וכן רבים. ומפני שהיא רפויה ואינה הדוקה. אין מה שבתוכה חבור לה. להפסל בט"י. ע"י מגעו בקצתו. זה נראה פירוש ברור ונכון.

קלות עתי"ט משם הר"מ בחבורו. דמשמע קלות אותן שהן מד"ס. צ"ע שיהו ד"ס חמורים בזה. מט"י שהוא ד"ת.

והחרחור ע"פ רע"ב. צ"ל נחר מפוח (הוא לשון כתוב ירמיה ו').