לחם שמים על משנה תרומות ד:ו

בג' פרקים משערין את הכלכלה. ז"ל הרע"ב הכלכלה הסל שמודדין בו וכו'. והוא לקוח מפי' הר"מ. וכן הבין הר"ש ז"ל דבמה שמודד בה מעשרותיו מיירי:

והרבה טרחתי. ולא נתיישבו לי דבריהם ז"ל להעמיד על פיהם לשון המשנה על בוריו. אם שלשת לשונות הר"ש ז"ל לא נתחוורו לי ולא ירדתי לסוף כוונתם באמת. מלבד שנכולן יקשה מה ענין שיעור הכלכלה לכך והמשכיל יבין. ואע"פ שלשונו הג' קרוב למ"ש הר"מ ז"ל. דבג"פ הללו מתחלפים הפירות לטוב ולרע מפני לחות ויבשות. ונמצא הדבר תלוי בשיעור הכלכלה. שלא יגרע ולא יוסיף.

מ"מ אינו דומה פי' הר"ש לפירושו של הר"מ. של הר"מ אין כאן רע ויפה. ואפי' לכתחלה יכול לתרום מזה על זה. רק שידע כמה הן חלוקים בשיעורן המתחלף לפי הפרקים הללו. ולפיהן יוסיף או יגרע. אם תורם מא' על חברו. וזה רשאי לעשותו לכתחלה. אחר שישער הכלכלה. משא"כ להר"ש ז"ל. שאינו רשאי להפריש מזה על זה. אם אינו מן היפה. למה הוזכר שיעור זה איני יודע מה טיבו לגמרי:

ומכאן שלא יפה כתב בתי"ט במ"ש לאשמעינן דלא יפריש במדה בזמן א' על זמן אחר היפה ממנו. עכ"ל. שדברים הללו מגיעים למ"ש הר"ש. ולא עפ"ד של הרע"ב שהלך לו בדרך הר"מ ז"ל. שלשטתו הדבר ברור שאין כאן קפידא בכך. אלא בשיעור לבדו שיהא מכוון כנזכר:

ואם פירושו של הר"מ אעפ"י שיש קצת טעם בדבריו. אינו ברור כל צרכו. שאם היא המדה שמודדין בה. תכיל מה שתכיל. מאחר שהוא מוציא המעשרות במדה. וכל פעם הוא ממלא את הכלכלה עד פיה. מה בכך אם מכילה פ"א יותר או פחות. הלא שנינו המודד משובח מן המונה [פ' ד' משנה ו']:

וע"ק מאי משערין דמשמע באומד לייתי כיילא וליכיילינהו או למנינהו וליחזי כמה מחזקת:

וקשיא נמי לכולהו הא דתנן המונה משובח מן האומד כיון דבת"מ עסקינן. הא ודאי מדידה בעיא. ועמ"ש הר"ש לעיל פרק א' והאריך בדוחקים:

ולע"ד נראה לפרש דהך כלכלה אינה מדה שמודד בה. אלא היא כלי עשוי ללקיטת תאנים. כדתנן פ"ב דמעשרות [משנה ד'] כלכלת תאנים שתרמה. שכן דרך תאנים לכונסן בכלכלה:

והכא במאי עסקינן בתרומה גדולה. (דכולה פרקין מנה איירי. ת"מ מאן דכר שמה ומאי בעיא הכא) שניטלת באומד. ובעיא שיעור במחשבה. כדי לתרום בעין יפה. או בינונית. וקתני רישא בג"פ הללו משערין את הכלכלה. דאע"ג דאמדוה בפ"א. וחשבוה שמחזקת נ' סאין בבכורו'. והגיע פרק הסייפות. אין אומרין יפריש עליה באומד סאה תרומה. לפי שבאותו פרק מחזקת הכלכלה יותר מתחלת הקיץ ואמצעו. ולכך צריך לשערה מחדש כדי לידע שיעורה באומד. לתרום לפי חשבון המשוער בה:

וקתני סיפא דהמונה את הכלכלה לידע כמה היא מחזקת. משובח מהמעשר באומד דרישא. והמודד משובח ממנו. שאע"פ שהתרומה אינה ניטלת אלא באומד. מ"מ אינו דומה אומד א' לשני אומדים. ר"ל שהכרי או הכלכלה הם בלתי מדודים. רק אמודים במחשבה. וכן להוציא תרומתן ע"פ האומדנא א' מחמשים זה קשה ביותר. והיינו דתנן ריש מכילתין [משנה ז'] אבל תורם הוא את השקול ואת המנוי וכו' דהיינו הך. וקמ"ל השתא דהכי עדיף טפי:

ובהכי אתיא נמי שפיר ההיא דתנן [פ' א' אבות משנה ט"ז] אל תרבה לעשר אומדות דלא מיתוקמא להו כלל. ולפמ"ש ניחא טובא והוא פירוש משובח בלי ספק ודוק:

משנה לחם שם. אין אומרין יפריש עליה. נ"ב (ממקום אחר. אף מן הבכורות).

משנה לחם שם לתרום. נ"ב (מפירות לחים של עת ההיא. לפי ערך. ודוק).

משנה לחם משלשתן עתי"ט בשם הירושלמי תפתר בשלשתן.

משנה לחם זה אמנם ע"ד לשון מקרא. ממחרת. מפי עוללים והדומים.