לחם שמים על משנה תרומות יא:ב

דבש. אם עבר ועשה דבש מתמרים עכ"ל תי"ט:

איברא דליכא לאוקמי נמי אפי' בדלא עבר ועשה. אלא בדבש הזב מהן מאליו. כענין שכתוב בשבחה של א"י זבת חלב ודבש. וכדאי' פ"ק דמגילה דף ו' ע"א. (שלא תאמר משל הוא) דא"כ לא הוי מחייב ר"י אפי' קרן. דס"ל נמי דדבש פטור מן המעשרות ומוקי לה בירו' בשזבו ואחר כך נטבלו. וכשנטבלו ואח"כ זבו אפשר דלא שכיח שיזובו התמרים מאליהן. אם לא ע"י פעולת אדם ומפרש הא דקאמר בירו' ואח"כ זבו ר"ל ע"י כבישה וכתישה. הכי משמע לי בדעת הרבתי"ט. דאל"כ מאי דוחקיה לפרושי מתני' ברשיעי דווקא:

מכל מקום עדיין אפשר לי לומר דא"צ לומר כלשון הזה. דנ"ל אף על גב דפטור ר"י לדבש מן התרומ'. היינו דלא מיחייב לאפרושי מניה. מיהא אי אפריש ודאי חייל עליה שם תרומה. דלא גרע מתלתן דלעיל. (מ"ו דפ"י). ובהכי עסקינן דאפ"ה מחייב ר"י בקרן. משום דודאי זכה בו כהן ודוק:

כמוני פטמים. עמ"ש בתי"ט. ולע"ד הוא בהפך. כי הרע"ב נמשך אחר לשון הר"ש והוא כלשונו ממש. אלא דנקט לשון יחיד שלא בדקדוק. וגם הרמב"ם דנסיב לשון יחיד ודאי היה שונה במשנתינו כמוני לשון רבים. ומחמת שהוא מוסב על החכמים שקדם זכרם. רק שתופס הדמיון לבארו באדם אחד. ואין בזה חילוק בין פי' הר"ש ובין פי' הר"מ:

אבל הם מחולקים בביאור מלת פטמים ובקריאתה שלדעת הר"ש הם הרוקחים וקרי ביה פטמים פ"א פתוחה ודגש באות הנמשכת ע"מ גנבים. ולפ"ד הר"מ הבשמים והסמים נקראים ג"כ פטמים ע"ש שמפטמין בהם. ופ"א פטמים לפ"ז שואיי"ת והטי"ת רפויה:

ולדברי הר"מ יתיישב הלשון יוקר. כי לדברי הר"ש הוא לשון מסורס. ומשמעו כפטמים המונים. וגם הוא חסר הנפעל שלא אמר מה מונים. שאעפ"י שיש בכתוב דוגמתו אינו לשון ברור ורגיל. ועוד שהפטמים בלשון משנה הם המפטמים בהמות. כבבתרא דערובין [ד' ק"א ע"א]. וכך פירושו בכ"מ. והמפטמים בבשמים. יכנוס מפטמים במ"ם נוספת. להבדיל ביניהם. כמו שאמרו ביחיד ממנו המפטם את הקטורת. ויחיד המפטם הבהמה פטם יקרא. כמ"ש שור של פטם וק"ל:

משנה לחם ושאר כל המינין טהורין עמ"ש ריש פרק ב' דחלה בס"ד.

משנה לחם בלח"ש בפיסקא איברא. פ"ק דמגלה. נ"ב ושלהי כתובות.

משנה לחם שם משל הוא. נ"ל ודברה תורה בלשון ב"א.