לחם שמים על משנה תרומות א:ו

חמשה לא יתרומו. עמ"ש לעיל במ"א:

השיכור. נ"ל דאם הגיע לשיכרותו של לוט. אין תרומתו תרומה. דה"ל כשוטה. ואין במעשיו כלום:

ועוד נ"ל דאפי' שתוי לכתחלה לא יתרום. דודאי לכתחלה אין לו לברך. כדקיי"ל גבי תפלה דלכתחלה לא יתפלל [עירובין ד' ס"ד ע"א]. ואע"ג דלענין בה"מ שרי אפי' לכתחלה. כדאיתא בירו' [פ"ק דתרומות הל' ד'] אפי' מדומדם. דווקא לבה"מ איתמר. דאתרבי מושבעת וברכת דבין שביעה דאכילה. בין שביעה דשתיה במשמע. ובלאו קרא נמי סברא הוא. דכי מברך אשביעת רעבונו וצמאונו הוא מברך. אבל שאר ברכות מסתבר דלתפלה דמיין לענין זה. אע"ג דאיכא למימר שאני תפלה דרחמי היא [ברכות ד' כ' ע"ב]. משו"ה בעיא כוונה טפי:

ולפום מאי דאמרן דשתוי נמי לכתחלה לא. הא דלא תני ליה הכא. משום דלא מני הכא אלא כל הני דדמיין להדדי. שאי אפשר להם לברך כלל. משא"כ שתוי דדיעבד מיהא ברכתו ברכה. וה"ט דלא קחשיב נמי חרש המדבר דלעיל וליהוו ששה. אלא משום דלא דמי נמי להנך. דחרש מצי לברוכי:

אבל סומא למ"ד פטור מכל המצות [ב"ק ד' פ"ז ע"א]. פשיטא דלא מברך. אע"ג דאפשר דאפ"ה מצי תורם. משום דבר דעת הוא. ולמ"ד נמי חייב [שם] דילמא מדרבנן הוא. ואפי' תימא נמי דאוריית'. מ"מ כיון דלא מצי לקיים המצוה כראוי לתרום מן היפה. מסתבר דלא מצי ברוכי. משא"כ בחרש המדבר שעושה מצוה כתקנה ודוק:

משנה לחם בלח"ש אחר תיבת הוא. נ"ב (עמ"ש בס"ד בתשובה על ענין קריאתו בתורה בס"ד).

משנה לחם וב"ק הא נמי דלא כר"י. דלדידיה מברך לכתחלה. עיין ס"פ מ"ש. ומ"ש שם בס"ד.